רבים מטיילים לצפון הארץ כדי להנות מהפריחה השופעת ומזרימת המים בנחלים לאחר הגשמים האחרונים.
אם מותר לי להמליץ, אל תשכחו לראות ולהבין את משמעות חניון הטנקים בפאתי קרית שמונה ואת זו של גדרות התיל והשלטים "זהירות מוקשים" ליד הכניסה למפל הבניאס. יש כמובן עוד כאלה באיזור, הבחירה מקרית לחלוטין.
לא כל המדינה היא תל-אביב ויש אנשים עם דאגות יומיות יותר כבדות מאשר לאיזה מסעדה או מקום בילוי כדאי לצאת הערב או איזה צימר בצפון מציע את מירב הפינוקים. לעתים נדמה שיש ציבור לא קטן שנוטה לשכוח - או אולי להתעלם - מהפן הזה של החיים במדינת ישראל.
לא שיש בכך חידוש. במלחמת השחרור דיברו על אלה שבילו את המלחמה בקפה פילץ על הטיילת בתל-אביב. במלחמת ההתשה ובמלחמת לבנון הראשונה (וכנראה גם בשניה) נשמעו לא מעט הערות על החיים במרכז הארץ שהתנהלו כרגיל, כאילו אין מלחמה בארץ.
אינני חושב שצריך להיות שקוע כל הזמן במחשבות מיליטריסטיות או חלילה בדיכאון. אבל מן הראוי לזכור שיש גם את הפן הזה לקיומנו כאן ולא להדחיק אותו לחלוטין מן התודעה. ההדחקה לא תעלים אותו.
