יום שישי, 23 בדצמבר 2011

הניצול הציני של תנועת המחאה - או שוד לאור היום !!

כבר כתבתי בחודש אוגוסט (מותר ורצוי לדפדף אחורה בבלוג...) שממשלת ישראל תפתור את בעית המימון הדרוש לטיפול (קוסמטי) בתנועת המחאה רק ממקור אחד - מס מוגדל על רווחי הבורסה. אינני מופתע שכך קרה. מי יעז להתלונן אם לוקחים עוד קצת מ"העשירים" ? 

אז אכן יקחו החל מיום 1-1-2012.  אבל אין גבול לציניות - את המס הנוסף יגבו גם מרווחים שנצברו בעבר. נכון שבעיקרון אין מטילים מס רטרואקטיבי, אבל כאן לוקחים אותו מהעשירים !! ודאי מצאו דרך טובה להכשיר את הטריפה הזאת.

הבנקים נושמים לרווחה כי :
- לא הכריחו אותם להכניס שיפור קל במערך המיחשוב ולשמור לעולם ועד את היתרות בכל נ"ע ואת השער לתאריך סוף שנת  2011.  בעצם הנתונים האלה ממילא נשמרים.  כך היו יכולים בקלות  לחשב מס במועד הנדרש לפי 20% על רווח ישן ו 25% על רווח חדש.

- נתנו להם מתנה ענקית ושמה בישראל "מכירה רעיונית". תמורת עמלה "צנועה" של 0.10% הם רשאים לבצע מכירה וקניה חוזרת של נ"ע מחוץ לבורסה כלומר בעלות של פעולת מחשב קצרה, פשוטה, מהירה ודי בחינם. אינני יודע מה גודלו של שוק ההון וכמה אזרחים יבחרו להשתמש באופציה הזאת - אבל מדובר בהרבה מאד מליוני שקלים.
- יהיה גידול במחזור - אפשר יהיה לשלם עוד בונוסים להנהלות הבנקים !!
- אולי זה פיצוי (למה מגיע פיצוי ?) על כך שתיקי נ"ע של החוסכים יקטנו בסכום המס שישולם, מה שיקטין בעתיד את דמי השמירה (סליחה, דמי ניהול...) שהבנקים גובים ללא הצדקה אמיתית.

האוצר נושם לרווחה  כי:
- בניגוד למקובל ניכוי המס מתבצע מיד ולא בסוף החודש. בדרך כלל מקזזים את ההפסדים של אותו חודש מהרווחים ורק אז משלמים את המס על יתרת הרווח. הפעם קודם כל גובים את המס - מיד ביום הביצוע של המכירה הרעיונית. אם מגיע לחוסך קיזוז - נסתדר אחר כך, בינתיים הכסף בכיסו של אוצר המדינה. על כן תגדל הגבייה ממסים ברגע האחרון של 2011 ובא לציון גואל.

האזרח, כרגיל, מוותר תחת לחץ על כמה נשימות  :
- המס המשולם מקטין את סכום החסכון שאמור להביא תשואה.
- גם העמלה המשולמת לבנק יוצאת מכיסו של החוסך.
- אם חלילה ירד השער (הסתברות סבירה למדי) של נ"ע שנמכר רעיונית אזי בעצם שולם מס על רווח שלא באמת מומש. נכון שאז יווצר הפסד שאולי אפשר יהיה לקזז (מול רווח עתידי אם וכאשר יהיה) - אבל המס בינתיים שולם ויצא מכיסו של החוסך לכיסו של האוצר.

ואחרון חביב : גם אם האוצר יזרוק איזו סוכריה מעופשת לכיוון המוחים (נניח שנתיים גן חינם) הרי אותם המוחים גם הם שייכים לציבור החוסכים אם הם רוצים להמשיך לחיות בגיל זקנה. על כן, הם ימשיכו לשלם ביוקר שנים רבות  מחסכונותיהם בעד ההטבה הקטנה שיקבלו עכשיו. היכן כל ההסברים המלומדים שלא טוב לחיות את הרגע, צריך לחשוב על העתיד, צריך לחסוך!! 
למה בכלל לחסוך? מה שלא ייגבה כדמי ניהול מופקעים ייגבה כמס מופקע. הרבה חסכון כבר לא ישאר.

איפה כל היועצים המלומדים של תנועת המחאה? קשה לי להאמין שלא הבינו את זה. ואם לא הבינו אז ממש לא רצוי לשכור את שירותיהם. ולמה טרכטנבג שותק? גם הוא לא מבין את זה?. לא חשוב, העיקר ששר האוצר וראש הממשלה מבינים את זה.

יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

די עם האשליות (ברבור ארוך לאור פרשות בזמן האחרון)

אני מקווה שרוב הציבור, רוב הזמן, רוצה להניח ששחיתות ושימוש לרעה בכח הם מקרים חריגים ומי שנוהג כך יתפס בסופו של דבר ואולי גם יבוא על עונשו.

מנסיוני בחיים זה לא כך. אינני מתכוון למקרים חריגים אלא להתרחשויות של יום יום, לעתים באופן בוטה אבל לרוב במסגרת הליכים רגילים לחלוטין ועם כסות של "אל תהיה תמים, זה חלק מהחיים."

איפה זה מתחיל? באמת בדברים תמימים ללא כוונת רשע או זדון. יד על הלב, האם מישהו חושב שלקיחת עט בשקל או חבילת מהדקים ממקום העבודה היא פשע? ברור לי שלא וברור לי שכמעט אין מי שלא חטא בכך. אם יש כזה, הסיבה היא שפשוט לא היה צריך עט או מהדקים. מי משלם בשביל זה ? הכיס העמוק של המעביד. המעביד מממן את זה מכיסו? הרי ברור שלא. מי שמשלם זה הציבור, בין אם אלה הלקוחות של המעביד ובין אם זו הקופה הציבורית שמממנת את המוסד המעביד מכספי מסים של הציבור.

בממדים האלה איש לא רואה בכך מעשה פלילי או אפילו מעשה ראוי לגינוי. כבר שמעתי דעה שאם כולם עושים כך, בבחינת נורמה מקובלת, וכאמור כולם גם נושאים בהוצאה, אזי בממוצע איש לא ניזוק.

אבל התופעה לא נעצרת כאן. עם הזמן ההזדמנות והכח מעוורים את עיני (כמעט) כל בן תמותה וכאן מתחילה להתגלות השונות בין מה שנחשב לא תקין לבין מה שכביכול בסדר.

אינני מתכוון לשיטת "המעטפות" על כל גווניה, את זאת כולם  (מלבד לוקח המעטפה) יודעים לגנות.

קחו אדם הגון לכאורה ,כלומר כזה שלא יעלה על דעתו לרמות ב- 5 שקלים בסופרמרקט.  אבל, בהיותו למשל חבר בועדת מינויים כזו או אחרת ישחיר  בלי היסוס את פניו של מועמד א' שאינו מטעמו (ואולי גם את פני מי שהמליץ עליו) כדי להביא לבחירתו של מועמד ב' שהוא כן מטעמו ובאותה הזדמנות יגרום נזק של ממש לעתיד, לקריירה ולחיים של מועמד א'.  יש לו הצדקות כאלה ואחרות: 

ראשית, כמעט אין סכוי שהציבור ידע מכך
שנית "הכל במסגרת התפקיד ולמען מילוי החובה הציבורית"
שלישית תמיד טוב ליצר קואליציות ולברר מי אתך ומי נגדך - ואפשר להמשיך ולספור.

הרי אפשר להסתפק בהצבעה נגד מועמד א' גם בלי לטפטף קצת רעל באזני אחרים כדי להניא גם אותם מלהצביע עבורו.

האם הוא עדיין הגון ?

וכך בודאי בפוליטיקה, באקדמיה, בצבא, בעסקים וכו' וכו'. הרוע מבצבץ לעתים תכופות, אפילו בלי שהעושה יחשוב שהוא עושה משהו שאינו כשורה - ובהרבה מקרים גם בלי לקבל טובת הנאה מידית וישירה מהסוג הניתן במעטפה. די באיסוף "נקודות זכות" שאולי ניתן יהיה להמיר אי פעם בעתיד אם יתעורר הצורך. לעתים זו כמובן נקמה מתוקה על מה שעשו לך כשאתה היית בצד הסופג את המכה.

ומכיון שיש לאנשים כח להרע, והם עושים בו שימוש ללא היסוס וגם בלי לחשוב פעמיים, אזי אנשים אחרים שיצטרכו פעם את אותם בעלי הכח (עד שהם עצמם יגיעו להיות בעלי כח) יוצאים מגדרם ומתכופפים אחורה כדי להישאר בצד הנכון של בעלי הכח. עד כדי כך שאין צורך לבקש מהם במפורש להשתמש בכח וברוע שכבר רכשו לעצמם, די ברמז דק מן הדק ולעתים גם זה מיותר. האם מישהו באמת חושב ששר הבטחון (בנסיעתו הידועה לפריז) ציין מראש את מחיר החדר שהוא רוצה לגור בו ? שטויות, אין לו צורך לומר זאת. עושי דברו יודעים גם ללא הנחייה מה ישביע את רצונו ומה יעורר את זעמו.

את מחיר השימוש לרעה בכח הזה משלמים בסופו של דבר הרבה אנשים ולעתים הציבור בכללו. מטבע הדברים הנפגעים הם אחר כך מרירים ואם הם גם לומדים מהנסיון הרי גם הם ינהגו כך כשיתעורר הצורך ותהיה להם ההזדמנות.

החלק המטריד אותי ביותר הוא הדו-פרצופיות המתפתחת עם הזמן והנתק המלא בין שני הפרצופים. לעתים אותו אדם יפגין מצד אחד הומניות גורפת, חביבות ועזרה בתרומה למסכנים.  מצד שני, ובתחומים אחרים , יפגין נוקשות, קשיחות וחוסר אמפתיה, שימוש לרעה בכח.

ואם מידי פעם המצפון במקרה מציק - אצל הנוצרים הקתולים אפשר ורצוי לרוץ להתוודות ולקבל מחילה מיד , אצל היהודים די בבקשת סליחה פעם אחת בשנה ביום הכיפורים. כך או כך, אחרי כן אפשר להמשיך באותה דרך.

אז לכל התמימים : כדאי שתפנימו שכמעט כולם רעים אם רק יש להם הזדמנות ויש להם כח. רצוי אבל לא הכרחי שתהיה גם סיבה.

כדי להסיר ספק, לא מדובר בעוד תאוריה של קונספירציה, זה ככל הנראה פשוט טבע האדם.

לא סתם מקובלת ביהדות האמונה שבכל רגע נתון יש בסך הכל רק ל"ו (36 !!) צדיקים בעולם. כל השאר הם לא כאלה, מי פחות ומי יותר.