די עם האשליות (ברבור ארוך לאור פרשות בזמן האחרון)

אני מקווה שרוב הציבור, רוב הזמן, רוצה להניח ששחיתות ושימוש לרעה בכח הם מקרים חריגים ומי שנוהג כך יתפס בסופו של דבר ואולי גם יבוא על עונשו.

מנסיוני בחיים זה לא כך. אינני מתכוון למקרים חריגים אלא להתרחשויות של יום יום, לעתים באופן בוטה אבל לרוב במסגרת הליכים רגילים לחלוטין ועם כסות של "אל תהיה תמים, זה חלק מהחיים."

איפה זה מתחיל? באמת בדברים תמימים ללא כוונת רשע או זדון. יד על הלב, האם מישהו חושב שלקיחת עט בשקל או חבילת מהדקים ממקום העבודה היא פשע? ברור לי שלא וברור לי שכמעט אין מי שלא חטא בכך. אם יש כזה, הסיבה היא שפשוט לא היה צריך עט או מהדקים. מי משלם בשביל זה ? הכיס העמוק של המעביד. המעביד מממן את זה מכיסו? הרי ברור שלא. מי שמשלם זה הציבור, בין אם אלה הלקוחות של המעביד ובין אם זו הקופה הציבורית שמממנת את המוסד המעביד מכספי מסים של הציבור.

בממדים האלה איש לא רואה בכך מעשה פלילי או אפילו מעשה ראוי לגינוי. כבר שמעתי דעה שאם כולם עושים כך, בבחינת נורמה מקובלת, וכאמור כולם גם נושאים בהוצאה, אזי בממוצע איש לא ניזוק.

אבל התופעה לא נעצרת כאן. עם הזמן ההזדמנות והכח מעוורים את עיני (כמעט) כל בן תמותה וכאן מתחילה להתגלות השונות בין מה שנחשב לא תקין לבין מה שכביכול בסדר.

אינני מתכוון לשיטת "המעטפות" על כל גווניה, את זאת כולם  (מלבד לוקח המעטפה) יודעים לגנות.

קחו אדם הגון לכאורה ,כלומר כזה שלא יעלה על דעתו לרמות ב- 5 שקלים בסופרמרקט.  אבל, בהיותו למשל חבר בועדת מינויים כזו או אחרת ישחיר  בלי היסוס את פניו של מועמד א' שאינו מטעמו (ואולי גם את פני מי שהמליץ עליו) כדי להביא לבחירתו של מועמד ב' שהוא כן מטעמו ובאותה הזדמנות יגרום נזק של ממש לעתיד, לקריירה ולחיים של מועמד א'.  יש לו הצדקות כאלה ואחרות: 

ראשית, כמעט אין סכוי שהציבור ידע מכך
שנית "הכל במסגרת התפקיד ולמען מילוי החובה הציבורית"
שלישית תמיד טוב ליצר קואליציות ולברר מי אתך ומי נגדך - ואפשר להמשיך ולספור.

הרי אפשר להסתפק בהצבעה נגד מועמד א' גם בלי לטפטף קצת רעל באזני אחרים כדי להניא גם אותם מלהצביע עבורו.

האם הוא עדיין הגון ?

וכך בודאי בפוליטיקה, באקדמיה, בצבא, בעסקים וכו' וכו'. הרוע מבצבץ לעתים תכופות, אפילו בלי שהעושה יחשוב שהוא עושה משהו שאינו כשורה - ובהרבה מקרים גם בלי לקבל טובת הנאה מידית וישירה מהסוג הניתן במעטפה. די באיסוף "נקודות זכות" שאולי ניתן יהיה להמיר אי פעם בעתיד אם יתעורר הצורך. לעתים זו כמובן נקמה מתוקה על מה שעשו לך כשאתה היית בצד הסופג את המכה.

ומכיון שיש לאנשים כח להרע, והם עושים בו שימוש ללא היסוס וגם בלי לחשוב פעמיים, אזי אנשים אחרים שיצטרכו פעם את אותם בעלי הכח (עד שהם עצמם יגיעו להיות בעלי כח) יוצאים מגדרם ומתכופפים אחורה כדי להישאר בצד הנכון של בעלי הכח. עד כדי כך שאין צורך לבקש מהם במפורש להשתמש בכח וברוע שכבר רכשו לעצמם, די ברמז דק מן הדק ולעתים גם זה מיותר. האם מישהו באמת חושב ששר הבטחון (בנסיעתו הידועה לפריז) ציין מראש את מחיר החדר שהוא רוצה לגור בו ? שטויות, אין לו צורך לומר זאת. עושי דברו יודעים גם ללא הנחייה מה ישביע את רצונו ומה יעורר את זעמו.

את מחיר השימוש לרעה בכח הזה משלמים בסופו של דבר הרבה אנשים ולעתים הציבור בכללו. מטבע הדברים הנפגעים הם אחר כך מרירים ואם הם גם לומדים מהנסיון הרי גם הם ינהגו כך כשיתעורר הצורך ותהיה להם ההזדמנות.

החלק המטריד אותי ביותר הוא הדו-פרצופיות המתפתחת עם הזמן והנתק המלא בין שני הפרצופים. לעתים אותו אדם יפגין מצד אחד הומניות גורפת, חביבות ועזרה בתרומה למסכנים.  מצד שני, ובתחומים אחרים , יפגין נוקשות, קשיחות וחוסר אמפתיה, שימוש לרעה בכח.

ואם מידי פעם המצפון במקרה מציק - אצל הנוצרים הקתולים אפשר ורצוי לרוץ להתוודות ולקבל מחילה מיד , אצל היהודים די בבקשת סליחה פעם אחת בשנה ביום הכיפורים. כך או כך, אחרי כן אפשר להמשיך באותה דרך.

אז לכל התמימים : כדאי שתפנימו שכמעט כולם רעים אם רק יש להם הזדמנות ויש להם כח. רצוי אבל לא הכרחי שתהיה גם סיבה.

כדי להסיר ספק, לא מדובר בעוד תאוריה של קונספירציה, זה ככל הנראה פשוט טבע האדם.

לא סתם מקובלת ביהדות האמונה שבכל רגע נתון יש בסך הכל רק ל"ו (36 !!) צדיקים בעולם. כל השאר הם לא כאלה, מי פחות ומי יותר.