אתחיל בהצהרה - אשרינו שזכינו שיש איזו שהיא תנועת מחאה עממית שאינה בהכרח קשורה לימין או לשמאל וממילא למפלגות.
אבל בזה נגמרו המחמאות. מעבר לכותרת הצודקת של צדק חברתי (או מה שפעם היה " תנו לחיות בארץ הזאת" ) מתברר שעיקר המחאה רוצה לבסס את מה שהיה כלומר "תנו לי על חשבון הציבור".
סבסדו לי דיור, שלמו לי את גן הילדים וכו' וכו'. על חשבון מי? על חשבון כלל הציבור - גם כאלה שאינם זקוקים לכך.
איך זה בדיוק יותר הוגן מדרישות של קבוצות לחץ אחרות? איך בדיוק ימצא התקציב לכך ? זה לא מענין אף אחד מהמפגינים.
אבל בינתיים קרה משהו : התברר שמדיניות ממשלתית נבונה יכולה לשנות סדרי עולם ואפילו מהר. ראינו את זה היטב בתחום שירותי הסלולר. נכון, גם הורדת המחירים תפגע בהכנסות המדינה - ישלמו פחות מע"מ, ישלמו פחות מס הכנסה. אבל זה יקוזז בחלקו כי המעסיקים והעצמאיים יקטינו את ההוצאות שלהם וממילא יגדל הרווח שעליו משלמים מס.
לטעמי ההפגנות צריכות לחרוט על דגלן דרישה לשינויי מדיניות הכנסת והממשלה ולא לתקציבי סבסוד למגזר כזה או אחר.
למשל, כבר לפני עשרות שנים הסבירו לי באיטליה כי החוק מחייב את חברות בטוח החיים להשקיע את הרזרבות שלהן בבניה להשכרה. בארץ הרשו להן להשקיע בשוק ההון - כלומר לרכוש הנפקות של טייקונים למיניהן. שינוי מדיניות בענין זה יפתור במחי יד כמה וכמה בעיות כואבות. גם יהיה דיור להשכרה, גם יצטרכו עובדים כדי לטפל בנושא, גם יקטינו את העמלות שגובים הבנקים, הבורסה, החתמים, המפיצים , מנהלי הקופות, חברות הביטוח, מנהלי הקרנות. גם יישמר ערך ההשקעות ולא יישחק בגלל משחקי בורסה ועמלות היסטריות לניהול הכסף.
למשל, התירו יבוא חפשי אמיתי כדי שתהיה תחרות אמיתית. המונופולים (תחת כל שם שהוא) יאכלו אותה - אבל לציבור יהיה מספיק כסף לאכול.
למשל, היפטרו ממשרדי ממשלה מיותרים. אל דאגה, המפוטרים יקלטו במקום אחר גם אם לא באותם תנאים, לפי כישוריהם הנדרשים למשק ולא לפי קרבתם למפלגה זו או אחרת.
יש עוד הרבה "למשלים". אי אפשר להשיג את כולם בבת אחת - אבל אפשר להתחיל את התהליך.
לעומת זה, אם המחאה תמשיך להפגין רק בעד "תנו לי" אזי אולי יווצרו עוד כמה קבוצות של נהנים אבל המצב הכללי לא ישתנה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה