אתחיל ואומר כי אין לי מידע סודי משום סוג שהוא.
כל האמור בהמשך מבוסס על שידורי הטלויזיה בתקופת מבצע עמוד ענן.
הרובה הראשון (גם האקדח) היה טעון בקלע אחד. מרגע שירית אותו הוא היה חסר תועלת עד שטענת אותו שוב.
נשקים מודרניים מוזנים במחסנית כזו או אחרת אבל גם הם חסרי תועלת בפרק הזמן בין גמר התחמושת במחסנית (או שרשרת או ארגז פעולה או כל סוג אחר) ועד למילויה מחדש או החלפתה.
נראה שכיפת ברזל אינה שונה מבחינה זו מכל נשק אחר. בלי ספק מגיעות מחמאות למי שתכנן וייצר את המערכת - הן בגלל הזמן הקצר והן בגלל אחוז הירוטים הגבוה. יחד עם זאת נראה לי שהמערכת חסרת אונים כאשר לצד היורה עליך יש מלאי טילים ענק ויכולת לספור.
ביום הראשון והשני למבצע ראינו ירי של טילים בודדים ולא ממש רצופים וכיפת ברזל תפקדה מצוין. אחר כך כנראה גם החמאס הבין את הבעיה והתחיל עם טפטוף ירי שאחריו מטח. להערכתי הם למדו לספור - אחרי שטפטוף הירי כמעט רוקן את "הכוורת" של המערכת ירו מטח מתוך הבנה שהמערכת אינה יכולה ליירט כי נגמרה התחמושת. אינני יודע כמה זמן לוקח לטעון מחדש את הכוורת, זה ודאי סוד כמוס. אבל גם אם זה לוקח רק 5 דקות כל טיל שישוגר בחלון הזמן הזה לא ניתן ליירוט - והתוצאה ברורה.
גם אם יוצבו שתי סוללות בכל נקודה הבעיה לא תיפתר ולא רק בגלל העלות ההיסטרית של הכפלת כמות הסוללות. הזמן "המת" אולי יתקצר - אבל לא יעלם. אז כמה סוללות צריך להציב בכל אתר כדי למנוע לחלוטין זמן מת? זה ודאי נתון סודי ביותר (הטלביזיה לא שידרה צילומים של שלב הטעינה) אבל להערכתי המספר גדול מנשוא, במיוחד אם הצד השני יקדיש קצת יותר מחשבה ותכנון לתיזמון הירי.
הטילים הנורים אלינו ממילא זולים וקלים לייצור. אפשר להוזיל אותם עוד יותר (לייצר יותר !!) ולשגר בשלב הטפטוף טילים ללא ראש קרבי. מטרתם תהיה רק לרוקן את הסוללה של כיפת ברזל ולא לגרום נזקים ממשיים, די בנזק הפסיכולוגי. הרי כיפת ברזל אינה מבחינה בין טיל דמה לטיל חמוש. את הטילים האמיתיים יוכלו לשגר כאשר כיפת ברזל בטעינה.
אולי זה גם מסביר את הכמות הגדולה (לפי צילומי הטלביזיה) של טילים שסתם נתקעו באדמה או בכביש ללא סימני פיצוץ ובמיוחד מפני שצוותים ישראליים צולמו כשהם עוסקים ללא מיגון בסילוקם - ללא ניטרול מוקדם על ידי פיצוץ במקום.
ככל הנראה גם המומחים שלנו יודעים שהמומחים שלהם יודעים מה הם עושים. לא פלא שחיל האויר התמקד בפגיעה במשגרי טילים ובמצבורים. לא פלא גם ששקלו ברצינות כניסה קרקעית.
אילו חשבתי שאני תורם מידע חדש לאויבינו לא הייתי כותב את הדברים. לצערי די ברור לי שהם הבינו לבד את הענין ביום השלישי או הרביעי למבצע. השאלה הכואבת היא האם מי שהחליט לאמץ את תכנון המערכת חשב על כך לפני 3-4 שנים.
מתוך האמור לעיל ברור לי שבפעם הבאה, ואין לי ספק שתהיה כזו, נזקי הטילים הנורים עלינו ירקיעו שחקים כי לא ניתן יהיה לייצר ולהפעיל כמות מספיקה של סוללות כיפת ברזל. במקרה כזה לא יהיה מנוס מלוחמה קרקעית ואת תוצאותיה (בעיקר מול העולם) איני מנסה לנבא.
אז למרות הצטיינות המערכת מהבחינה הטכנולוגית היא לא ממש תפתור את הבעיה המעשית. אולי מן הראוי לשקול אופציות אחרות, לא במקום אלא בנוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה