ריצוף משתלב

כבר כמה שנים שכל הרשויות המקומיות מתהדרות בהסבת רחובות לריצוף משתלב. מרגע שהתחילו יש כנראה גם לחץ של תושבים שעוד לא זכו לכך להסב גם את הרחוב שלהם למראה העכשווי.

אינני יודע מה השיקולים המדויקים שהביאו לכך אבל מבחינת התושבים שחושבים גם על איכות חיים ולא רק על איך ישפיע הדבר על ערך דירתם או ביתם זה ממש אסון.

לפחות ברחוב מגורי באבן יהודה, המעבר לריצוף משתלב העלים את המדרכות המוגבהות שהיו קודם. במקום מדרכה יש פס לבן המסמן את איזור המדרכה אבל אין הפרש מפלס. על כן כל הרכב החונה ברחוב חונה למעשה על השטח המוקצה למדרכה והולכי הרגל (במיוחד עם עגלת תינוקות) נאלצים ללכת במרכז הכביש. גם אי נוחות וגם סכנה בטיחותית - מי האויל שתכנן ככה? ודאי יועץ תחבורה נכבד שקיבל שכר נאה בעד היעוץ והתכנון.

תרמו לפיאסקו גם מחלקות אחרות אשר תקעו (ממש ככה) עצים ו/או עמודי תאורה ובדרך כלל גם כאלה וגם כאלה במרכזי המדרכות המסומנות. מכיון שהעצים והעמודים הם במפלס הכביש צריך להגן עליהם מפגיעת כלי רכב. איך עושים את זה ? בונים מסגרת מוגבהת מסביב לעץ או לעמוד. המסגרת מאלמנטים של בטון עם פינות חדות, פשוט נפלא להיתקל וליפול עליהם בחשיכה וגם קל מאד לפוצץ צמיג על פינת המסגרת. אין צורך לומר שכך חיסלו אפשרות הליכה נוחה על "המדרכה" גם אם במקרה אין מכוניות חונות עליה.

ואחרי שנתיים שלוש : בין אבני הריצוף המשתלב צצים עשבי בר, חלק מהאבנים שוקעות, חלק גדול יותר מתרוממות בגלל שרשי העצים שנשתלו. כל תיקון (ביוב, כבלים וכו') יוצר משטח גלי למהדרין, כתמי השמן שנזל מרכב יוצרים פסיפס מרהיב.

בשורה התחתונה - מפגע של ממש.

אז אולי די כבר עם השטות הזו, אם לא במקום שכבר קלקלו אז לפחות ברחובות חדשים שנסללים? לא, אין סכוי כל עוד ריצוף משתלב הוא IN ושכל ישר הוא OUT .

למה אין מלה עברית ל - RETIRED ?

או אולי יש ואינני מכיר אותה ? התרגום המילולי ל "פרוש" לא בדיוק מצלצל נכון.

פרשת מעבודה סדירה, בגלל גיל או מכל סיבה אחרת.
יש שמכנים אותך פנסיונר. יש שדבקים בעברית ומשתמשים במלה גמלאי.
כך או כך, ביסוד המלה יש הנחה שאתה מקבל פנסיה - טוב, בסדר, גמלה - ממישהו. בעיקרון מדובר בתשלום ממעביד לשעבר בעד תקופת עבודתך או מחברת בטוח בתמורה לכספים שהופרשו לכך.

אבל אם אתה לא מקבל פנסיה מאף אחד איך תגדיר את עצמך ? גם כאשר כבר תהיה זכאי או תהיי זכאית לתשלום מהבטוח הלאומי זאת "קיצבת זיקנה" ולא פנסיה (וממילא היא בטלה בששים).
לתשומת לב האקדמיה ללשון העברית.

כמה כרטיסי אשראי צריך בן אדם ?

התשובה הקצרה : כמה שפחות

התשובה הארוכה : במשך שנים דחפו לנו כרטיסי אשראי במבצעים כאלה ואחרים. חינם לשנה, יותר נקודות, יחסי המרה משופרים לנקודות, פיצול מועדי חיוב, לא כל עסק מקבל כל כרטיס, הרגשת בטחון...
בתום המבצעים התברר תמיד כי יש חיוב של מאות שקלים לשנה בעד כל כרטיס אשראי אלא אם בוצעו בו 5-6 פעולות בכל חודש. על זה עוד אפשר היה להתגבר אם כי זה חייב מעקב מסודר אחרי כל כרטיס וחלוקת הרכישות בין כל הכרטיסים. כנראה שגם חברות האשראי חיו לא רע, הרי הן גובות עמלה מהמוכר בעד כל עסקה.

אבל גם זה עבר. עכשיו יש עמלה חדשית בעד כל כרטיס, 19 ש"ח לחודש (או קצת שונה לפי סוג הכרטיס). הנחה תינתן אם ההיקף הכספי של הרכישות מגיע למינימום מסוים.
גם המדינה משתתפת בחגיגה כי העמלה לעיל כוללת גם מע"מ. ממש מבצע לעידוד הצרכנות.

באופן מוזר (שודאי יודע היחצ"ן להסביר שאי אפשר אחרת) , את ההנחה - אם מגיעה - נותנים חודש לאחר שגבו את העמלה מן הלקוח. אולי צריך לשדרג את מערכות המיחשוב כדי שלא יצטרכו חודש נוסף כדי לסכם את סכומי הקניה, כאילו שאינם ברורים בעת עריכת הדו"ח החדשי. דרך נאה מצאו חברות כרטיסי האשראי כדי לקבל אשראי חינם לחודש. אם יש רק 5,000,000 כרטיסי אשראי בישראל חישבו וחשבו לבד כמה אשראי חינם ניתן כאן.

אז הלכתי לבנק לבטל כרטיס אשראי מיותר.
אני : אני מבקש לבטל את הכרטיס הזה
עובדת הבנק : ?????? (הבעת תמהון אין קץ), לבטל? מה קרה ?
אני : לא שווה לשלם את העמלה החדשית
עובדת הבנק : אבל איך אפשר בלי כרטיס אשראי ?
אני : יש לי עוד שני כרטיסים, אין צורך בשלישי
עובדת הבנק : אבל זה יותר נוח כשיש כמה וגם העמלה זה כסף קטן
אני : אולי זה כסף קטן אבל אין סיבה לזרוק אותו
עובדת הבנק : חכה, אבדוק אם אפשר לסדר הנחה
אני : חבל שתטרחי להשיג לי 2 ש"ח הנחה
עובדת הבנק : זו לא טרחה, רק שיחת טלפון, חכה רגע.

אקצר כאן. אי אפשר היה לקבל הנחה. הכרטיס בוטל. בינתיים הוא לא חסר לי. גם חברת האשראי בודאי לא מרגישה חוסר של 19 ש"ח.
אבל אם יבטלו עוד חצי מליון כרטיסים אולי גם אצלם ירד האסימון כי זה כבר ישפיע על הדוחות השנתיים.

בן מיעוטים או אולי זן נכחד ?

בימינו שם המשחק הוא כנראה להיות שייך לקבוצת התיחסות כזו או אחרת. יש לנו כאלה בלי סוף. הנה רשימה של חלק קטן מאד מתוך הקבוצות שאיני שייך להן - הסדר ממש לא מחייב :

אינני ולא הייתי חבר בשום מפלגה
אינני ולא הייתי עובד מדינה
אינני חבר ב"חבר" כי לא שירתתי בשירות קבע בצה"ל, רק בחובה ובמילואים
אינני ולא הייתי עובד של חברת החשמל או רשות הנמלים או כיוצא בזה ארגונים בעלי ועד חזק
אינני שייך למגזר הערבי וכנראה גם אינני מוכר כיהודי על ידי חלק מהרבנים כי אינני שומר שבת ואני אוכל טריפה מידי פעם
אינני נוסע ברכב ליסינג
אינני אוהד של שום קבוצת כדורגל או כדורסל
אינני פנסיונר של שום ארגון למרות שעל פי גילי הייתי שמח לקבל פנסיה של ממש ממישהו (אפילו מבטוח לאומי)
אינני בן למשפחה חד הורית
אינני ולא הייתי צרכן סמים, גם לא קלים
אינני מתנחל
אינני עולה חדש
אינני חושב "שתרמתי" את ילדי לשרות בצה"ל, הם רצו לשרת.
אינני מנפגעי המשכנתאות
אינני חושב שעשיתי טובה למדינה בכך שלא היגרתי למדינה אחרת
אינני ולא הייתי אף פעם במשיכת יתר בבנק - מתוך הכרה שזה רע.
אינני משתמש בפייסבוק, בטויטר או בכל מערכת "חברתית".
אינני מעשן סיגריות תוצרת חוץ
אינני נוהג ברכב 4X4 , לא רך ולא אמיתי

ויש עוד הרבה, לא אספיק למנות את כולן

ודאי שיש חיתוך בין הקבוצות לעיל ויש המשתייכים להרבה יותר מאחת מהן. יחד עם זאת, אם תצרפו את סך הכל המשתייכים לפחות לאחת מהקבוצות הללו תראו שזה רוב מכריע מאוכלוסית המדינה.

על כן, המסקנה המתבקשת היא שאני שייך למיעוט ואולי אפילו למיעוט שבמיעוט ואין שום קבוצת לחץ שתפעל למעני.
פעם הייתי ודאי מוגדר כשייך לרוב הדומם. זו טעות גדולה, מדובר במיעוט הדומם !!
אמנם ידוע שתמיד "דופקים" את המיעוטים, אבל לי זה ממש לא מפריע. אני דוקא שמח בחלקי.

מתי אני מתרגז - כאשר אלה שכן חברים בקבוצות הללו דורשים לעצמם זכויות יתר בגלל חברותם ועוד יותר כאשר דרישתם נענית. למה בדיוק מגיע להם מה שלא מגיע לאחרים ?

המשך יבוא, אני מקווה.

המסכן והמליונר

משה (שם בדוי כמובן) עובד שנים רבות ויש לו זכות לפנסיה תקציבית. בקרוב יפרוש מעבודתו ונניח שיקבל פנסיה לא אגדתית של 10,000 ש"ח לחודש.
הוא ידע שכך יהיה ועל כן לא חסך משכרו, בודאי לאור הקיטורים הקבועים שלו על השכר העלוב במוסד בו עבד.

אם נניח שיחיה עוד 15 שנה לאחר הפרישה (אולי יותר, תלוי מהיכן פרש ובאיזה גיל) אז למעשה לזכותו סכום של 1,800,000 ש"ח (בהתעלם מריביות והצמדות).
הוא כמובן מודאג ומקטר גם עכשיו - אין יותר רכב מעביד, אין חשבון הוצאות כזה או אחר, אין שי לחגים (אלא אם הועד שלו חזק ודואג גם לשי לפנסיונרים של הארגון), אין נסיעות לחו"ל, אין דמי הבראה ואולי עוד כמה אין ואין. צריך יהיה לקצץ בהוצאות, להדק חגורה, להוריד את רמת החיים.

בקיצור, הוא מסכן !! למזלו יש פוליטיקאים לטובתו והם ילחמו נגד כל קיצוץ בפנסיה או חלילה העלאת המס החל עליה.
לפחות מובטחת לו הצמדה כזו או אחרת וגם אם יאריך ימים מעבר למתוכנן תמשיך הפנסיה להיות משולמת כל חודש.

יעקב (גם כן שם בדוי) מתקרב גם הוא לגיל הפרישה אבל אין לו פנסיה תקציבית. נניח לרגע שהוא כל ימיו עצמאי ואין לו כלל פנסיה. אבל הוא ניהל את חייו כמו הנמלה במשל ולא כמו הצרצר, הוא חסך לעת זקנה. החיסכון בא כמובן על חשבון הצריכה השוטפת במשך כל השנים.

פלאי פלאות, במקרה גם הוא חסך 1,800,000 ש"ח. זה הרבה מאד - על פני 40 שנות עבודה מדובר ב - 45,000 ש"ח לשנה או 3,750 ש"ח לחודש - כל חודש !! (גם כאן אתעלם מריבית והצמדה שנצברו כי כנראה חסך בפועל פחות)

אם הכסף מונח ללא כל סיכון וללא הכנסה אזי יוכל להרשות לעצמו הוצאה של 10,000 ש"ח בחודש למשך 15 שנה. האינפלציה ודאי תאכל חלק מכח הקניה לאורך זמן - אבל כאמור, נתעלם.
כמובן שאם יאריך ימים מעבר לתכנון המקורי תהיה לו בעיה, הכסף יגמר לפני תום החיים.

הוא אינו רוצה סיכון בשלב זה של חייו אז אולי ישים את הכסף בפיקדון בנקאי ואולי יקבל תשואה של 2% כלומר 3,000 ש"ח בחודש (בנכוי מס במקור) לכסוי האינפלציה ואורך חיים נוסף.

עד כאן טוב ויפה - הנמלה והצרצר (במקור נכתב בטעות חרגול, תודה למעיר האנונימי) כביכול באותו מצב. גם אם יש הבדלים, כל אחד בוחר איך לנהל את חייו ואין לו על מי להלין.
רגע, רגע - יש בכל זאת הבדל ! איך רואה אותם החברה, הכנסת והממשלה, המדיה ?

הראשון - פנסיונר מסכן. כאשר מעלים את המע"מ או את מחיר החשמל או את מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית מיד מלהגים מעל כל במה ציבורית על משה הפנסיונר המסכן (במקום על המסכנים באמת)

השני - בעל הון, למעשה אפילו מליונר !! עליו אפשר גם להטיל איזה מס נוסף כזה או אחר, בעצם זה אפילו רצוי !! בודאי שאין כל צורך לרחם עליו או להתחשב בצרכיו.

למה? אפילו ברוסיה כבר לא חושבים כמו בברית המועצות של 1950 אז למה זה מונצח אצלנו?