על המתמטיקה

במרבית ימי נעורי לא אהבתי (בטוי עדין...) את המתמטיקה על כל צורותיה, החל בחשבון פשוט של בית ספר יסודי ושינון לוח הכפל וכלה באלגברה וגיאומטריה בכתה שביעית (טוב, י"א) בתיכון.

למה? משום שכמו רוב התלמידים ראיתי בכך רק שינון מייגע של חומר משעמם ולא נחוץ לחייו של ילד.


בכיתה השמינית (י"ב של היום) היו מרבית התלמידים בכיתה במצב קרוב לשואה בכל הנוגע לבחינות הבגרות במתמטיקה ובפיזיקה. ההנהלה החליטה לקרוא למורה ותיק שפרש לשוב להוראה ולהציל את הכתה. ואכן, ד"ר אפרת שב במרץ להוראה ועשה נפלאות, לא רק בשבילי אלא בשביל רוב תלמידי הכתה ואולי אפילו בשביל כולם.


בתקופה קצרה לימד אותנו חומר של שנתיים ואיכשהו גרם לי בהתלהבותו לאהוב את שני המקצועות. במחשבה לאחור נראה לי שמה שמצא לפתע חן בעיני היה הסדר הפנימי - ברגע שהבנתי במה דברים אמורים נהניתי מהלוגיקה של מציאת פתרונות ואיך הכל נופל למקומו באלגנטיות וללא הפתעות. הענין השליך גם על החלק הכמותי של לימודי הכימיה וגם שם ראיתי נחת (וציונים משופרים להפליא).


כל כך נהניתי עד שנרשמתי, ואפילו התקבלתי, ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. שם חיכה לי מפח נפש של ממש. המרצים היו בעלי שם בתחומם המקצועי אבל לא כל כך בתחום ההוראה וחיבוב המקצוע על הסטודנטים. במונחים של היום היו מעט סטודנטים וההנחה היתה כנראה שהפקולטה למתמטיקה אינה בית ספר תיכון. המרצה - מרצה, לא ממש מלמד. מי שקולט - קולט, מי שלא - יתכבד וילך. לימים קראתי שזו היתה שיטת האסכולה הגרמנית של הוראת המתמטיקה והיא יעילה ביותר לאיתור אלה שכבר מבריקים במקצוע ובסינון החוצה של כל האחרים.

אחרי שבועות ספורים ראיתי שלא יצא מזה הרבה ועל כן ביליתי את שארית השנה (עד מועד הגיוס) בירושלים אבל עם דגש על הרחבת הידע בסרטים, במשחקי קלפים, בקורס רשות ברפואה פתולוגית (איזה צילומים...) ובפיתוח יחסים חברתיים. שוב הרמתי ידיים בכל הנוגע למתמטיקה.

לפני שנים ספורות התפרסם הספר "המשפט האחרון של פרמה" והקריאה העירה בי שוב הבנה ליופי של המתמטיקה. לאחר שהספר היה ללהיט נכתבו עוד רבים אחרים בעקבותיו. חלקם מוצלחים יותר, חלקם פחות. קראתי גם אותם וכל אחד חיזק את ההרהור הסורר שמא החמצתי משהו כאשר הרמתי ידיים בזריזות באוניברסיטה. לא מפני שאני חושב שאני מוכשר במיוחד לנושא והייתי עושה בו נפלאות אלא מפני שכנראה חבויה בענין הנאה של ממש למי שעוסק בכך.

ועוד ענין : הספרים הללו לא ממש עוסקים במתמטיקה אלא במתמטיקאים ובנפשם המיוסרת. הספרות מלאה בתיאורים של יסורי היצירה של אמנים למיניהם - ציירים, פסלים, סופרים, משוררים. רובם של אלה לפחות מצאו גם זמן (בין היצירות) לקיים חיים שמחים, אפילו פרועים, בחברת חברים, שתיה, בילויים, נשים. הסיפורים על חיי ההוללות בפריז, ולהבדיל על חבורת כסית, תופסים חלק ניכר מקורות חייהם של האמנים הללו. לעתים נדמה כי דוקא זה החלק העיקרי בסיפור ולא החלק של יסורי היצירה.
לא כך אצל המתמטיקאים - אלה ממש התייסרו מסביב לשעון ולא היה להם דבר בחייהם מלבד המתמטיקה. ראו למשל את הספר הנהדר "הפקיד ההודי" וקטעים רבים בספרים אחרים.

זהו, אין פואנטה לסיפור מלבד אולי ההערכה למורה טוב והצער על שאין רבים כאלה.

מחיר המים והורדת המע"מ

לא פעם ראשונה שנדמה כי המדינה מנוהלת על ידי קבוצות עצמאיות של פקידים (טוב, עובדי ציבור) שאינם משתפים זה את זה בשיקוליהם ובודאי לא בהחלטותיהם.
אין לי כוונה להכניס את ראשי למחלוקת בין הקבוצות הללו, ולאחרונה גם ביניהן למבקר המדינה. אני רק תוהה האם כולם באמת כל כך חסרי דעה כפי שעולה מההחלטות החדשות לבקרים.

שר האוצר הכריז בקול תרועה רמה על הפחתת המע"מ בחצי אחוז. למה ? כי יש עודפי גביה ואפשר להיטיב עם הציבור - וגם לזכות בשבחים.
הרי זה נפלא, רק שרוב ההפחתה לא תגיע לכיסו של הציבור.
החישוב די פשוט : ככל שמדובר בקניה של פריטים קטנים ההפחתה של חצי אחוז נמדדת באגורות ואלה כבר לא קיימות כמה שנים. גם 5 אגורות כבר לא מטבע עובר לסוחר. אי אפשר להוריד את מחיר בקבוק השמן או ככר הלחם בשתיים שלש אגורות.
גם לא בול דואר, גם לא נסיעה עירונית באוטובוס.

אז יהיה מי שיטען בתמימות שזה נכון לפריט אחד אבל אפשר ואפשר להוריד מסך הקניה של מספר מוצרים.

אז גם כאן נדמה לי שיש טריק. ברשתות למיניהן וגם בחנויות פרטיות "שומרים על החוק" כלומר המחיר לפריט כפי שהוא מופיע על המדף או על המוצר כבר כולל את המע"מ. מסיבה זו הוא גם נרשם כך בקופה הרושמת. התוצאה היא שלא מחשבים את סך הכל הקניה נטו לפני מע"מ ואח"כ מוסיפים מע"מ על הסה"כ אלא מסכמים מחירי פריט שכבר כוללים מע"מ לכל פריט בנפרד - ושם כאמור לא ניתן לשנות את המחיר כי ההפרש קטן מדי. יש אמנם פתרון מיחשובי גם לזה אבל הוא לא אלגנטי ואני מסופק אם יבחרו להשתמש בו. ברוכים יהיו הצדיקים שיעשו כך.

עכשיו, אם החנות קונה 100 בקבוקי שמן, סך הכל החשבון שתקבל מהספק אכן ירד בשיעור ירידת המע"מ. אבל במכירה של בקבוק בודד לצרכן לא יהיה שינוי.. איפה ישאר ההפרש? בכיסו של המוכר כמובן.

יש אחרים שינצלו את ההזדמנות להעלות קצת את המחיר לפני מע"מ כך שהמחיר הכולל ישאר "יציב". חלקם בשקט, חלקם בקול רם. הגדיל לעשות עיתון הארץ שהזדרז לפרסם הודעה (צנועה כמובן) שהורדת המע"מ לא תפחית את מחיר העיתון אלא תשמש לאיזון העלויות ?! (או נוסח דומה).

נכון, אם תקנה מכונית, או דירה, או רהיטים אזי תהנה מן ההפחתה אם המחיר לא הועלה במקביל. אבל ברור ש"ההפסד" לאוצר בסך 2 מליארד שקל לשנה לא יגיע בשלמות לידי הצרכנים. רוצה לומר, ההפחתה לא תחולק בין כל תושבי המדינה אלא רק בין אלה המוכרים מוצרים זולים ואלה הרוכשים מוצרים יקרים.

ועכשיו הקבוצה השניה : זו החליטה על העלאה דרסטית של תעריפי המים כדי לממן פתוח של מקורות חדשים למים. אתעלם מהשאלה איפוא בדיוק הם היו ב -20 שנה האחרונות ואניח לרגע שהמצב אכן חמור. יש אמנם כסף לממן סגן שלישי בשכר בכל רשות מקומית, אבל אין כסף למים...

לא אתפלא אם העלאת מחיר המים למשפחה תאפיל על ההנחה שיקבלו במע"מ על הוצאות מחיה שוטפות.

אז אולי אפשר לוותר על הפחתת המע"מ שממילא לא תורגש ברוב הכיסים ולקחת את "עודף ההכנסות" המוצהר הזה לצורך פיתוח משק המים? ואם זה יותר מדי, אולי תעבירו חלק לרפואת שיניים לילדים בלי לחמוס את סל התרופות?

אני בטוח שיש עוד פתרונות יפים לא פחות, אבל הם מחייבים שיתוף פעולה וויתור על יחצנות פופוליסטית - אז זה לא יקרה, הכל ימשיך כרגיל.