לא פעם ראשונה שנדמה כי המדינה מנוהלת על ידי קבוצות עצמאיות של פקידים (טוב, עובדי ציבור) שאינם משתפים זה את זה בשיקוליהם ובודאי לא בהחלטותיהם.
אין לי כוונה להכניס את ראשי למחלוקת בין הקבוצות הללו, ולאחרונה גם ביניהן למבקר המדינה. אני רק תוהה האם כולם באמת כל כך חסרי דעה כפי שעולה מההחלטות החדשות לבקרים.
שר האוצר הכריז בקול תרועה רמה על הפחתת המע"מ בחצי אחוז. למה ? כי יש עודפי גביה ואפשר להיטיב עם הציבור - וגם לזכות בשבחים.
הרי זה נפלא, רק שרוב ההפחתה לא תגיע לכיסו של הציבור.
החישוב די פשוט : ככל שמדובר בקניה של פריטים קטנים ההפחתה של חצי אחוז נמדדת באגורות ואלה כבר לא קיימות כמה שנים. גם 5 אגורות כבר לא מטבע עובר לסוחר. אי אפשר להוריד את מחיר בקבוק השמן או ככר הלחם בשתיים שלש אגורות.
גם לא בול דואר, גם לא נסיעה עירונית באוטובוס.
אז יהיה מי שיטען בתמימות שזה נכון לפריט אחד אבל אפשר ואפשר להוריד מסך הקניה של מספר מוצרים.
אז גם כאן נדמה לי שיש טריק. ברשתות למיניהן וגם בחנויות פרטיות "שומרים על החוק" כלומר המחיר לפריט כפי שהוא מופיע על המדף או על המוצר כבר כולל את המע"מ. מסיבה זו הוא גם נרשם כך בקופה הרושמת. התוצאה היא שלא מחשבים את סך הכל הקניה נטו לפני מע"מ ואח"כ מוסיפים מע"מ על הסה"כ אלא מסכמים מחירי פריט שכבר כוללים מע"מ לכל פריט בנפרד - ושם כאמור לא ניתן לשנות את המחיר כי ההפרש קטן מדי. יש אמנם פתרון מיחשובי גם לזה אבל הוא לא אלגנטי ואני מסופק אם יבחרו להשתמש בו. ברוכים יהיו הצדיקים שיעשו כך.
עכשיו, אם החנות קונה 100 בקבוקי שמן, סך הכל החשבון שתקבל מהספק אכן ירד בשיעור ירידת המע"מ. אבל במכירה של בקבוק בודד לצרכן לא יהיה שינוי.. איפה ישאר ההפרש? בכיסו של המוכר כמובן.
יש אחרים שינצלו את ההזדמנות להעלות קצת את המחיר לפני מע"מ כך שהמחיר הכולל ישאר "יציב". חלקם בשקט, חלקם בקול רם. הגדיל לעשות עיתון הארץ שהזדרז לפרסם הודעה (צנועה כמובן) שהורדת המע"מ לא תפחית את מחיר העיתון אלא תשמש לאיזון העלויות ?! (או נוסח דומה).
נכון, אם תקנה מכונית, או דירה, או רהיטים אזי תהנה מן ההפחתה אם המחיר לא הועלה במקביל. אבל ברור ש"ההפסד" לאוצר בסך 2 מליארד שקל לשנה לא יגיע בשלמות לידי הצרכנים. רוצה לומר, ההפחתה לא תחולק בין כל תושבי המדינה אלא רק בין אלה המוכרים מוצרים זולים ואלה הרוכשים מוצרים יקרים.
ועכשיו הקבוצה השניה : זו החליטה על העלאה דרסטית של תעריפי המים כדי לממן פתוח של מקורות חדשים למים. אתעלם מהשאלה איפוא בדיוק הם היו ב -20 שנה האחרונות ואניח לרגע שהמצב אכן חמור. יש אמנם כסף לממן סגן שלישי בשכר בכל רשות מקומית, אבל אין כסף למים...
לא אתפלא אם העלאת מחיר המים למשפחה תאפיל על ההנחה שיקבלו במע"מ על הוצאות מחיה שוטפות.
אז אולי אפשר לוותר על הפחתת המע"מ שממילא לא תורגש ברוב הכיסים ולקחת את "עודף ההכנסות" המוצהר הזה לצורך פיתוח משק המים? ואם זה יותר מדי, אולי תעבירו חלק לרפואת שיניים לילדים בלי לחמוס את סל התרופות?
אני בטוח שיש עוד פתרונות יפים לא פחות, אבל הם מחייבים שיתוף פעולה וויתור על יחצנות פופוליסטית - אז זה לא יקרה, הכל ימשיך כרגיל.
יום שלישי, 5 בינואר 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
באמת קשה להאמין עד היכן מגיע הטמטום והאטימות של מקבלי החלטות במדינה.
השבמחקזה לא ברור?
השבמחקאם מחיר המים נמוך, אי אפשר להפריט את משק המים, כי לא משתלם לחברות פרטיות להיכנס לתחום הזה.
ברם, אם מחיר המים יעלה, אפשר יהיה להפריט את מקורות, ואז יבחן שוב האזרח הישראלי ויכולתו הבלתי נלאית לטמון את ראשו בחול.
דני יקירי. מוטב להגיב מאוחר מאשר מעולם לא.
השבמחקהנחותיך לגביתאגידי המים והביוב אינן נכונות. השלטון המקומי התנגד לתיאגוד , מאחר ורצו להמשיך לשאוב הכנסות על חשבון המים והביוב. החוק, של פורז, נכפה על הרשויות , כולל פיתויים ותמריצים.
הרשויות גבו סכומים יפים עבור המים , אך הצנרת היתה חלודה ומחוררת ואבדני מים היו באחוזים גבוהים להחריד.
עניין אחר הוא תעריפי המים. בדוק מי קובע את התעריפים , ואיזה סקטור ממשיך להנות מתעריפים מופחתים. שם הסיפור האמיתי של משבר המים , הניהול הלא רציונלי של המשאב החשוב הזה.
ומילה אחת טובה : עדיין אנו חיים במדינה עם ניהול משק המים הטוב ביותר בעולם. אחוז המים בהם משתמשים פעמיים הוא חסר תקדים, מערכות השקיה ובקרת השקיה מישראל כל כך מוצלחות ,עד אשר העולם עולו רוכש אותן.
בידידות. מאיר אלונים