יום רביעי, 5 בדצמבר 2012

למה אנחנו תמיד נראים רע בעיני העולם ?

הייתי די צמוד לטלביזיה במהלך מבצע עמוד ענן. צפיתי גם בערוצים ישראליים וגם ב 4 ערוצי חדשות זרים.

המסר שעלה מן הצילומים הסביר לי היטב מדוע העולם נגדנו.  אפילו  בערוצים הישראליים (וכמובן בזרים) חזרו שוב ושוב על שני קטעים - מצד אחד שלשה או חמישה חמסניקים גוררים צינור חלוד בפרדס או נוסעים על טנדר גרוטאה לקראת שיגור טיל ומנגד שידור רצוף של המראות F-16 וריכוזי טנקים. גם המלל היה בהתאם - יש מאות או אולי אלפים בודדים של חמסניקים "שוחרי חירות" (למרות שאין בדיוק כיבוש ישראלי בעזה) ומנגד מגייסים הרבה עשרות אלפים חיילים ישראליים מצויידים בטכנולוגיות שגובלות במדע בדיוני.

לא פלא שהעולם נגדנו. אנחנו הגדולים, החזקים והרעים.

הפלא הוא שהנהגות המדינה לדורותיהן עוד לא הבינו את זה. תגובה שעוברת בשלום בעיני העולם חייבת להיות מידתית - ואין חשבון מצטבר !! אם יורים במשך זמן רב על ישובי הדרום, פעם פעמיים בשבוע, וישראל מתאפקת עד בוא התגובה במאות  תקיפות מהאויר אין שום סיכוי שישראל תיראה בסדר.

ירו היום פגז מרגמה על שדרות? התגובה הנכונה צריכה להיות ירי מיידי של פגז מרגמה (אולי שניים או שלשה) על עזה. לצורך זה תספיק יחידת תגובה קטנה וניידת בצה"ל.  ירו טיל ? נחזיר טיל או שניים מאותו סדר גודל.
החשבון בנוסח " בשנה האחרונה ירו על ישובינו 200 טילים, עכשיו אנחנו מגיבים בכל הכח " לא עובד. העולם וממשלותיו לא מנהלים פנקס רישומים כפי שאנחנו מנהלים  ומה שמעניין אותם היא המידתיות ביום התגובה.

צה"ל פעל כך  (תגובה מיידית ומידתית) בשנות ה 50 של המאה הקודמת וגם לפני שבועות ספורים בגבול סוריה - וההרתעה פעלה היטב.  כדאי ליישם זאת גם לירי על מטרות אזרחיות ליד הגבולות.   

יום שלישי, 4 בדצמבר 2012

כיפת ברזל - הדעה שלי

אתחיל ואומר כי אין לי מידע סודי משום סוג שהוא.
כל האמור בהמשך מבוסס על שידורי הטלויזיה בתקופת מבצע עמוד ענן.

הרובה הראשון (גם האקדח) היה טעון בקלע אחד. מרגע שירית אותו הוא היה חסר תועלת עד שטענת אותו שוב.
נשקים מודרניים מוזנים במחסנית כזו או אחרת אבל גם הם חסרי תועלת בפרק הזמן בין גמר התחמושת במחסנית (או שרשרת או ארגז פעולה או כל סוג אחר) ועד למילויה מחדש או החלפתה.

נראה שכיפת ברזל אינה שונה מבחינה זו מכל נשק אחר. בלי ספק מגיעות מחמאות למי שתכנן וייצר את המערכת - הן בגלל  הזמן הקצר והן בגלל אחוז הירוטים הגבוה. יחד עם זאת נראה לי שהמערכת חסרת אונים כאשר לצד היורה עליך  יש מלאי טילים ענק ויכולת לספור. 

ביום הראשון והשני למבצע ראינו ירי של טילים בודדים  ולא ממש רצופים וכיפת ברזל תפקדה מצוין. אחר כך כנראה גם החמאס הבין את הבעיה והתחיל עם טפטוף ירי שאחריו מטח.  להערכתי הם למדו לספור - אחרי  שטפטוף  הירי כמעט רוקן את "הכוורת" של המערכת ירו מטח מתוך הבנה שהמערכת אינה יכולה ליירט כי נגמרה התחמושת. אינני יודע כמה זמן לוקח לטעון מחדש את הכוורת, זה ודאי סוד כמוס. אבל גם אם זה לוקח רק 5 דקות כל טיל שישוגר בחלון הזמן הזה לא  ניתן ליירוט - והתוצאה ברורה.

גם אם יוצבו שתי סוללות בכל נקודה הבעיה לא תיפתר ולא רק בגלל העלות ההיסטרית של הכפלת כמות הסוללות. הזמן "המת" אולי  יתקצר - אבל לא יעלם. אז כמה סוללות צריך להציב בכל אתר  כדי למנוע  לחלוטין זמן מת?  זה ודאי נתון סודי ביותר  (הטלביזיה לא שידרה צילומים של שלב הטעינה)  אבל להערכתי המספר גדול מנשוא, במיוחד אם הצד השני יקדיש קצת יותר מחשבה ותכנון לתיזמון הירי.

הטילים הנורים אלינו ממילא זולים וקלים לייצור. אפשר להוזיל אותם עוד יותר (לייצר יותר !!)  ולשגר בשלב הטפטוף טילים ללא ראש קרבי.  מטרתם תהיה רק לרוקן את הסוללה  של כיפת ברזל ולא לגרום נזקים ממשיים, די בנזק הפסיכולוגי. הרי כיפת ברזל אינה מבחינה בין טיל דמה לטיל חמוש. את הטילים האמיתיים  יוכלו לשגר כאשר כיפת ברזל בטעינה.

אולי זה גם מסביר את הכמות הגדולה (לפי צילומי הטלביזיה) של טילים שסתם נתקעו באדמה או בכביש ללא סימני פיצוץ ובמיוחד מפני שצוותים ישראליים צולמו כשהם עוסקים ללא מיגון בסילוקם  - ללא ניטרול מוקדם על ידי פיצוץ במקום.

ככל הנראה גם המומחים שלנו יודעים שהמומחים שלהם יודעים מה הם עושים. לא פלא שחיל האויר התמקד בפגיעה במשגרי טילים ובמצבורים. לא פלא גם ששקלו ברצינות כניסה קרקעית.

אילו חשבתי שאני תורם מידע חדש לאויבינו לא הייתי כותב את הדברים. לצערי די ברור לי שהם הבינו לבד את הענין ביום השלישי או הרביעי למבצע. השאלה הכואבת היא האם מי שהחליט לאמץ את תכנון המערכת חשב על כך לפני 3-4 שנים.

מתוך האמור לעיל ברור לי שבפעם הבאה, ואין לי ספק שתהיה כזו, נזקי הטילים הנורים עלינו ירקיעו שחקים כי לא ניתן יהיה לייצר ולהפעיל כמות מספיקה של סוללות כיפת ברזל. במקרה כזה לא יהיה מנוס מלוחמה קרקעית ואת תוצאותיה  (בעיקר מול העולם)  איני מנסה לנבא.

אז למרות הצטיינות המערכת  מהבחינה הטכנולוגית היא לא ממש תפתור את הבעיה המעשית.  אולי מן הראוי לשקול אופציות אחרות, לא במקום אלא בנוסף.




יום רביעי, 11 ביולי 2012

אולמרט : "לא היו מעטפות !!"

כך הכריז אתמול אולמרט בטלביזיה. כמובן שכן היו מעטפות, רק לא הרשיעו את אולמרט בגינן. בחירה אומללה של הצהרה מול הציבור.
אבל לא באולמרט אני רוצה לעסוק אלא בבית המשפט. 

ראשית, גילוי נאות: לא קראתי את 750 עמודי פסק הדין וככל הנראה גם לא אקרא אותם. מה שאני יודע על הפרשה ועל פסק הדין מבוסס על  הדיווח בתקשורת ויתכן מאד שהקשר בין מה שקראתי לעובדות הוא רופף.
בהערת אגב,  פסק דין בהיקף מלל כזה הוא דבר מופרך לחלוטין. מה אפשר לומר ב 750 עמודים שאי אפשר לומר ב 75 עמודים? זו רעה חולה של בתי המשפט בישראל ולעתים נדמה שהמטרה העיקרית של פסק הדין היא להתכסות מפני הפיכתו בערעור.  למזלי, בעת לימודי בפקולטה למשפטים לא היו פסקי דין באורך כזה.

מה שמטריד אותי הוא הביסוס לכאורה של הזכוי על כך שלא הוכחה כוונה. איך בדיוק מוכיחים כוונה? הרי ברוב מכריע של המקרים לא מוצאים מסמך כתוב שבו הנאשם מעיד על כוונתו בעת שביצע את מעשיו. והנה, יש מקרים בהם על פי דין רשלנות חמורה נחשבת לכוונה. אני משוכנע שיש גם מקרים בהם רצף של מעשים חוזרים ונשנים צריך להיחשב לכוונה.

במקרה שלפנינו לא היה ספק שגבו במקרים רבים כפל השתתפות בעד הנסיעות של הנאשם. ככל הנראה גם אין ספק שבני משפחתו של הנאשם זכו בנסיעות חינם על חשבון עודף הגביה האמור. אלא מה, לא מצאו מסמך שחיבר הנאשם ובו יש הוראה לגביה כפולה או למימון נסיעות המשפחה מעודפי הגביה. היחידה שהיה ביכלתה להעיד האם הנאשם נתן את ההוראה הזאת סירבה להעיד.
למה בדיוק ציפה בית המשפט ? למסמך חתום ומתויק  של הנאשם ? אולי גם עם אישור נוטריוני ? הרי זה צחוק.

והנה, לפי הפרסומים, הזכוי בנושא הנסיעות לא ניתן בגלל שלדעת בית המשפט אין פסול במעשה. אילו נפסק כך - מילא. הנימוק לזכוי היה שלא היתה עדות מוצקה מי נתן את ההוראה לממן את נסיעות בני המשפחה מחשבון העודפים.
אני בספק האם היה דיון בשאלה האם די בכך שהנאשם ידע כי משפחתו נוסעת בחינם כדי לראות בכך כוונה.

 לדעתי, אם אכן (כפי הדיווח בתקשורת) היו 17 מקרים של מימון נסיעות משפחתיות יכול בית המשפט להשתמש במבחן האדם הסביר ולקבוע כי לא יתכן שהנאשם לא שם לב לכך שכל כך הרבה נסיעות של המשפחה לא השתקפו בחשבון הבנק שלו. נכון, הוא היה אדם עסוק בענינים חשובים. נכון, אולי אשתו ניהלה בדרך כלל את חשבון הבנק המשפחתי וכאילו מה היא מבינה בעניני הוצאות נסיעה?
להזכיר, בענין העסקה אסורה של עוזרות בית זרות התגבשה נורמה פסולה שרק הרעיה מבינה בענין ולא חלילה הבעל הבכיר שבכלל לא שם לב מי מנקה את הבית. אבל כאן מדובר בסכום כסף מצטבר ניכר וברצף נסיעות לאורך זמן . 
מנגד, יצחק רבין ז"ל לא התכסה בטענה שהחשבון היה של אשתו. יחליט הקורא מה לדעתו הגישה הנכונה.

אני מבין למה הנאשם מיתמם, אני לא מבין למה בית המשפט נותן את ידו להיתממות הזאת ומבסס עליה הכרעה בדין במקום לתת משקל יתר לרצף ולהמשכיות של המעשים לאורך זמן, במיוחד כאשר  אין ויכוח לגבי קיומה של הקופה המקבילה ומימון נסיעות המשפחה מתוכה. מה יותר קריטי? מי החליט על השיטה או מי השתמש ונהנה ממנה ?.

על כן אני מקווה מאד שהפרקליטות תמצא עוז לערער ושבית המשפט העליון יראה לנכון להבהיר מתי רצף מעשים עולה כדי ידיעה ומתי הידיעה שווה לכוונה.

ולמען האיזון : ההיכרות היחידה שלי עם פרקליט המדינה היא דרך הופעתו אתמול במסיבת העיתונאים. אינני יודע אם הוא רודף פרסום או רודף צדק וכמובן אינני יודע אם הוא "חיפש" את מר אולמרט מסיבה כזו או אחרת. אני רק יודע שלא הצליח להוציא מפיו 3 משפטים תקינים ברצף. יתכן שהוא פרקליט מעולה אבל תפקידו גם לייצג את הפרקליטות. לא ברור לי איך ולמה בחרו בו לתפקיד ייצוגי ולא ברור לי איך הוא מעז להפיע באופן עלוב כל כך במסיבת עיתונאים מיוזמתו. צריך גם שיקול דעת בתפקיד הזה ואם היה נרגש מדי היה צריך להימנע מהופעה.  אם זו דרך ההופעה הרגילה שלו ואלה פני הפרקליטות, חבל שחלק ניכר משופטי ישראל מתמנים מתוך עובדי הפרקליטות.





יום ראשון, 8 ביולי 2012

צדק חברתי ?

אתחיל בהצהרה - אשרינו שזכינו שיש איזו שהיא תנועת מחאה עממית שאינה בהכרח קשורה לימין או לשמאל וממילא למפלגות.

אבל בזה נגמרו המחמאות. מעבר לכותרת הצודקת של צדק חברתי (או מה שפעם היה " תנו לחיות בארץ הזאת" ) מתברר שעיקר המחאה רוצה לבסס את מה שהיה כלומר "תנו לי על חשבון הציבור".
סבסדו לי דיור, שלמו לי את גן הילדים וכו' וכו'. על חשבון מי? על חשבון כלל הציבור - גם  כאלה שאינם זקוקים לכך.

איך זה בדיוק יותר הוגן מדרישות של קבוצות לחץ אחרות? איך בדיוק ימצא התקציב לכך ? זה לא מענין אף אחד מהמפגינים. 

אבל בינתיים קרה משהו : התברר שמדיניות ממשלתית נבונה יכולה לשנות סדרי עולם ואפילו מהר. ראינו את זה היטב בתחום שירותי הסלולר. נכון, גם הורדת המחירים תפגע בהכנסות המדינה - ישלמו פחות מע"מ, ישלמו פחות מס הכנסה. אבל זה יקוזז בחלקו כי המעסיקים והעצמאיים יקטינו את ההוצאות שלהם וממילא יגדל הרווח שעליו משלמים מס.

לטעמי ההפגנות צריכות לחרוט על דגלן דרישה לשינויי מדיניות הכנסת והממשלה ולא לתקציבי סבסוד למגזר כזה או אחר.

למשל, כבר לפני עשרות שנים הסבירו לי באיטליה כי החוק מחייב את חברות בטוח החיים להשקיע את הרזרבות שלהן בבניה להשכרה. בארץ הרשו להן להשקיע בשוק ההון - כלומר לרכוש הנפקות של טייקונים למיניהן. שינוי מדיניות בענין זה יפתור במחי יד כמה וכמה בעיות כואבות. גם יהיה דיור להשכרה, גם יצטרכו עובדים כדי לטפל בנושא, גם יקטינו את העמלות שגובים הבנקים,  הבורסה, החתמים, המפיצים , מנהלי הקופות, חברות הביטוח, מנהלי הקרנות. גם יישמר ערך ההשקעות ולא יישחק בגלל משחקי בורסה ועמלות היסטריות לניהול הכסף.

למשל, התירו יבוא חפשי אמיתי כדי שתהיה תחרות אמיתית.  המונופולים (תחת כל שם שהוא) יאכלו אותה - אבל לציבור יהיה מספיק כסף לאכול.

למשל, היפטרו ממשרדי ממשלה מיותרים. אל דאגה, המפוטרים יקלטו במקום אחר גם אם לא באותם תנאים, לפי כישוריהם הנדרשים למשק ולא לפי קרבתם למפלגה זו או אחרת.

יש עוד הרבה "למשלים". אי אפשר להשיג את כולם בבת אחת - אבל אפשר להתחיל את התהליך.

לעומת זה, אם המחאה תמשיך להפגין רק בעד "תנו לי" אזי אולי יווצרו עוד כמה קבוצות של נהנים אבל המצב הכללי לא ישתנה. 


יום ראשון, 10 ביוני 2012

חוק מחירי הספרים

לטעמי עיסוקים בתחום האמנות אינם שונים מכל תחום אחר שלא נכלל על ידי "המבינים" בהגדרת אמנות. זו כמובן דעה אישית שאינה מקובלת על אלה שהחליטו שהם האליטה. שלש אבנים ודלי חלוד הן "מיצג" שראוי לתמיכה ואילו רהיט עץ מופלא הוא "נגרות" קרי עבודה שחורה, לכל היתר "אומנות". והנה, הנגר המוצלח והמבוקש דורש מחיר גבוה יותר בעד עבודתו והצרכן מבין את הסיבה לכך ומשלם. אין שום סיבה שסופר מצליח לא יקבל תשלום גבוה יותר מסופר מתחיל. ענין של מיקוח עם ההוצאה לאור - או שלא נאה לסופר להתמקח ?

בעקביות עם דעתי לעיל, כמו בכל מקצוע ועיסוק,  הסופר המצליח יצליח (והוא יכול ורשאי לדרוש מהוצאת הספרים לא להוזיל את ספריו על חשבונו) ומי שפחות מצליח, מה לעשות.
אף אחד לא יכול להכריח צרכן לקנות ספר שאינו רצוי לו - ובמחיר גבוה. לכל היותר יקח אותו במתנה במבצע כספר רביעי הנוסף לשלשה שכן רצה. 

אבל גם בלי להסכים לדעתי לעיל מה שהחליטה הועדה הוא בגדר איוולת. 

1. אם הוצאות הספרים יכולות ורוצות למכור ספר במבצע ב 25 ש"ח הן יכולות למכור אותו באותו מחיר גם לא במבצע. 
2. אם שוחרי ספרות יקנו  גם במחיר הגבוה כל שרשרת השיווק תחגוג על חשבון הצרכן ותחת הכסוי של "יש חוק" - בדיוק כמו שקונים דלק ומקללים. תחרות בין ההוצאות והמשווקים כבר לא תהיה.
3. במחיר אחיד גבוה יהיה מונופול לסופרים מוכרים, סופרים חדשים לא יגיעו למדף. עדיף שההוצאות יבינו שאין חובה שכל הספרים יעלו 84 ש"ח כנהוג היום (לפני מבצע). אין שום סיבה שלא יהיו ספרים יקרים  בצד ספרים זולים גם ללא מבצע.
4. אם  שוחרי הספרות לא יקנו במחיר הגבוה אז או שלא ידפיסו ספרי מקור (לא בדיוק עוזר ל"תרבות" וגם לא לסופרים) או שיוציאו מלכתחילה במחיר נמוך (ראה סעיף 1) וזה לא בדיוק יעזור לסופרים.

אז מה בדיוק עשיתם ?  למי בדיוק עזרתם ? לא לציבור הקוראים ולא לסופרים החדשים. 

-עודדתם תרגום על חשבון מקור (לא דבר רע בפני עצמו אבל מחטיא את המטרה המקורית). ראוי לציין כי המתרגמים נשארו מחוץ למסגרת החוק. לטעמי גם ככה אין מספיק הערכה למתרגמים הטובים וחבל. מלאכתם קשה, לעתים קשה מזו של הסופר. סופר טוב שולט בשפתו. מתרגם טוב חייב לשלוט בשתי שפות וגם להכיר את שתי התרבויות כדי שיוכל לעשות את מלאכתו נאמנה. 

- בסקר העולמי הבא על מידת הקריאה נראה ודאי שעם הספר קורא פחות ספרים לנפש לשנה ואז תקום וועדה נוספת ותחפש דרך חדשה עקומה לתיקון המצב. 

אוי לנו שאלה נבחרינו ואלה שרינו.

יום רביעי, 25 באפריל 2012

שידורי טלביזיה בכבלים - יום השואה ויום הזיכרון

כבר שנים שאני מנסה להבין מי קובע איזה ערוצים ישודרו ואיזה יושבתו ומה הקריטריונים. הנחתי הראשונה היתה שזה ענין של תוכן. זה כמובן לא כך : אין שידור בערוץ הסרטים  הכלול בחבילה אבל יש שידור בערוץ VOD בו משלמים בשביל כל סרט בנפרד. ערוץ נשיונל גיאוגרפיק הכלול בחבילה אינו משודר, שני ערוצים נוספים בתשלום של נשיונל גיאוגרפיק כן משודרים.
ניסיתי ללמוד מנוהל יום כיפור. שם כנראה מופסק כל שידור המצריך מעורבות של עובדים בישראל ואילו ערוצים בהזנה ישירה מחו"ל משדרים. כך למשל BBC WORLD משודר, אבל ללא תרגום. אלא מה, ביום כיפור לא עובדים אבל ביום השואה וביום הזכרון כן עובדים - אז הנימוק של מעורבות מקומית הוא לא לענין (כי יש ערוצים מקומיים שעובדים). מענין שהתרגום בערוץ BBC הנ"ל מבוטל גם בימים אלה - למה בדיוק?

צנזורה מלמעלה מה ראוי שיראו תושבי ישראל ? מפוקפק מאד. ראשית כל, מי שמכם? ושנית, למה ערוצי ספורט  יותר כשרים מערוצים אחרים? למה פרסומות כשרות ? 

מה נשאר? כנראה כסף.  ערוץ שמחייב תשלום נפרד הוא כשר למהדרין. כזכור, גם המפרסמים משלמים בעד שידור פרסומות  ועל כן גם הפרסומות כשרות.

ואולי אני טועה? אם מישהו יודע מה הנימוק הרשמי לאפלייה בין הערוצים אשמח לשמוע.

יום שלישי, 21 בפברואר 2012

השביתה למען זכויות עובדי הקבלן

רק לפני ימים ספורים זה היה הסיפור החם. עכשיו אלה חדשות האתמול, כולם עסוקים בפסק זמן, ברכבת ובתזכורות על מלחמה אפשרית באירן.

קצת באיחור אני מרגיש חובה לומר  שמר עיני הנכבד ניהל את המערכה בצורה המעלה תמיהות.

הוא רצה לשפר את תנאי העבודה של עובדי הקבלן - ראוי לכל שבח. על כן היה צריך לנהל את המערכה נגד הקבלנים המעסיקים את העובדים האלה ולא נגד משרד האוצר.

אין זה סוד שיש "עובדי קבלן" שנהנים מכל התנאים שניתן להעלות על הדעת. נכון, אלה בעיקר אנשי תוכנה שעובדים באופן קבוע אצל הלקוחות של המעסיק שלהם. העובדים שבשבילם שבתו הם בעיקר אנשי השמירה והניקיון והפתרון למצוקתם היה צריך להיות דרך לחץ על המעסיקים שלהם.

עיני בחר להילחם כדי להפוך את עובדי הקבלן לעובדים מן המנין אצל הלקוח של הקבלן - והוא לא ממש הצליח. רק מעטים יקלטו בשירות הציבורי.

כאמור, הקרב היה צריך להיות מול "הקבלן" ולא מול משרד האוצר.  הקבלנים טוענים שתנאי העובדים שלהם מחפירים משום שהלקוחות רוצים מחירים זולים ולא חלילה משום שהקבלנים רוצים להתעשר. בודאי יש קצת מן האמת בחלק הראשון של טענה זו אלא שסיבתה הפוכה - הלקוחות הרי יודעים מה משלם הקבלן לעובדיו ועל כן הם דורשים מחיר נמוך.

אילו עיני היה מאלץ את הקבלנים לתת תנאי עבודה הוגנים כי אז הקבלנים היו דורשים מחיר יותר הגיוני מלקוחותיהם. אז מה? הלקוחות היו מוותרים על שירותי שמירה או על נקיון ? ודאי שלא. היה נוצר שיווי משקל חדש ובריא יותר, חלק מהלקוחות היו מפסיקים להשתמש במיקור חוץ וקולטים עובדים אצלם - זה מה שרצה עיני. החלק האחר היה בלית ברירה משלם יותר לקבלנים אבל לא כתוספת רווח אלא כתוספת לשיפור תנאי העבודה של עובדי הקבלן.

אז למה עיני בכל זאת ניהל את מלחמתו נגד האוצר ולא נגד הקבלנים ?
- אולי מפני שההסתדרות ושלוחותיה מעסיקות גם הן עובדי קבלן
- אולי כי נוח יותר להילחם בגורם אחד ממלכתי מאשר בעשרות או מאות קבלנים
- אולי כי הניח שיש יותר כבוד למי שמצליח לכופף את היד של שר האוצר

אולי ואולי ואולי. לעיני פתרונים.