לפני שנים רבות גיבשו הבנקים - ככל הנראה על פי הוראות משרד האוצר ובנק ישראל - כללים דרקוניים בכל הנוגע לעסקות מט"ח באמצעות בנק. אני מניח שהיתה לכך הצדקה באותה עת.
אבל היום, ישראל חברה ב OECD והמטבע הישראלי בר המרה באופן חפשי במדינות רבות. אין למעשה הגבלה על רכישת מט"ח בישראל וגם לא על החזקת חשבונות במט"ח בישראל ובחו"ל.
ובכל זאת :
- אם אתה רוצה להעביר למישהו - אפילו בארץ שלא לומר לחו"ל- 100 $, נניח מבנק לאומי לבנק דיסקונט, העסקה עוברת דרך בנק בחו"ל !! ההעברה לא רק לוקחת זמן - היא גם צוברת עמלות, כולל של הבנק בחו"ל. העמלות גבוהות לאין שיעור מהעברה של נניח 500 ש"ח בין אותם בנקים. גם המשלם וגם המקבל משלמים עמלות.
- כמות הטפסים המופקים (ונחתמים) גדולה מכמות הטפסים בהעברת ש"ח. על בצוע הפעולה בטלפון אין מה לדבר.
- המשלם וגם מקבל ההעברה נחקרים על ידי הבנק כאילו הם לפחות ארגוני פשע בינלאומיים, גם כאשר הסכום קטן. דין פרוטה כדין מאה.
כל אלה מצדיקים את העמלות הגבוהות. אינני מאשים את הבנקים, אין לצפות שיעבדו בשביל הרגולטור ללא תמורה.
אבל למה בנק ישראל לא טורח לערוך בדק בית בענין זה? באמת כבר הגיע הזמן.
והערה נוספת : לעומת זאת, אין כל בעיה לבצע תשלומים במט"ח בארץ ולחו"ל על ידי חיוב כרטיס אשראי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה