יום שבת, 6 בפברואר 2010

התקדמות בחיים


בתחילת דרכם
עכשיו עולם אחר
פורטים על הפסנתר



יום רביעי, 20 בינואר 2010

על המתמטיקה

במרבית ימי נעורי לא אהבתי (בטוי עדין...) את המתמטיקה על כל צורותיה, החל בחשבון פשוט של בית ספר יסודי ושינון לוח הכפל וכלה באלגברה וגיאומטריה בכתה שביעית (טוב, י"א) בתיכון.

למה? משום שכמו רוב התלמידים ראיתי בכך רק שינון מייגע של חומר משעמם ולא נחוץ לחייו של ילד.


בכיתה השמינית (י"ב של היום) היו מרבית התלמידים בכיתה במצב קרוב לשואה בכל הנוגע לבחינות הבגרות במתמטיקה ובפיזיקה. ההנהלה החליטה לקרוא למורה ותיק שפרש לשוב להוראה ולהציל את הכתה. ואכן, ד"ר אפרת שב במרץ להוראה ועשה נפלאות, לא רק בשבילי אלא בשביל רוב תלמידי הכתה ואולי אפילו בשביל כולם.


בתקופה קצרה לימד אותנו חומר של שנתיים ואיכשהו גרם לי בהתלהבותו לאהוב את שני המקצועות. במחשבה לאחור נראה לי שמה שמצא לפתע חן בעיני היה הסדר הפנימי - ברגע שהבנתי במה דברים אמורים נהניתי מהלוגיקה של מציאת פתרונות ואיך הכל נופל למקומו באלגנטיות וללא הפתעות. הענין השליך גם על החלק הכמותי של לימודי הכימיה וגם שם ראיתי נחת (וציונים משופרים להפליא).


כל כך נהניתי עד שנרשמתי, ואפילו התקבלתי, ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. שם חיכה לי מפח נפש של ממש. המרצים היו בעלי שם בתחומם המקצועי אבל לא כל כך בתחום ההוראה וחיבוב המקצוע על הסטודנטים. במונחים של היום היו מעט סטודנטים וההנחה היתה כנראה שהפקולטה למתמטיקה אינה בית ספר תיכון. המרצה - מרצה, לא ממש מלמד. מי שקולט - קולט, מי שלא - יתכבד וילך. לימים קראתי שזו היתה שיטת האסכולה הגרמנית של הוראת המתמטיקה והיא יעילה ביותר לאיתור אלה שכבר מבריקים במקצוע ובסינון החוצה של כל האחרים.

אחרי שבועות ספורים ראיתי שלא יצא מזה הרבה ועל כן ביליתי את שארית השנה (עד מועד הגיוס) בירושלים אבל עם דגש על הרחבת הידע בסרטים, במשחקי קלפים, בקורס רשות ברפואה פתולוגית (איזה צילומים...) ובפיתוח יחסים חברתיים. שוב הרמתי ידיים בכל הנוגע למתמטיקה.

לפני שנים ספורות התפרסם הספר "המשפט האחרון של פרמה" והקריאה העירה בי שוב הבנה ליופי של המתמטיקה. לאחר שהספר היה ללהיט נכתבו עוד רבים אחרים בעקבותיו. חלקם מוצלחים יותר, חלקם פחות. קראתי גם אותם וכל אחד חיזק את ההרהור הסורר שמא החמצתי משהו כאשר הרמתי ידיים בזריזות באוניברסיטה. לא מפני שאני חושב שאני מוכשר במיוחד לנושא והייתי עושה בו נפלאות אלא מפני שכנראה חבויה בענין הנאה של ממש למי שעוסק בכך.

ועוד ענין : הספרים הללו לא ממש עוסקים במתמטיקה אלא במתמטיקאים ובנפשם המיוסרת. הספרות מלאה בתיאורים של יסורי היצירה של אמנים למיניהם - ציירים, פסלים, סופרים, משוררים. רובם של אלה לפחות מצאו גם זמן (בין היצירות) לקיים חיים שמחים, אפילו פרועים, בחברת חברים, שתיה, בילויים, נשים. הסיפורים על חיי ההוללות בפריז, ולהבדיל על חבורת כסית, תופסים חלק ניכר מקורות חייהם של האמנים הללו. לעתים נדמה כי דוקא זה החלק העיקרי בסיפור ולא החלק של יסורי היצירה.
לא כך אצל המתמטיקאים - אלה ממש התייסרו מסביב לשעון ולא היה להם דבר בחייהם מלבד המתמטיקה. ראו למשל את הספר הנהדר "הפקיד ההודי" וקטעים רבים בספרים אחרים.

זהו, אין פואנטה לסיפור מלבד אולי ההערכה למורה טוב והצער על שאין רבים כאלה.

יום שלישי, 5 בינואר 2010

מחיר המים והורדת המע"מ

לא פעם ראשונה שנדמה כי המדינה מנוהלת על ידי קבוצות עצמאיות של פקידים (טוב, עובדי ציבור) שאינם משתפים זה את זה בשיקוליהם ובודאי לא בהחלטותיהם.
אין לי כוונה להכניס את ראשי למחלוקת בין הקבוצות הללו, ולאחרונה גם ביניהן למבקר המדינה. אני רק תוהה האם כולם באמת כל כך חסרי דעה כפי שעולה מההחלטות החדשות לבקרים.

שר האוצר הכריז בקול תרועה רמה על הפחתת המע"מ בחצי אחוז. למה ? כי יש עודפי גביה ואפשר להיטיב עם הציבור - וגם לזכות בשבחים.
הרי זה נפלא, רק שרוב ההפחתה לא תגיע לכיסו של הציבור.
החישוב די פשוט : ככל שמדובר בקניה של פריטים קטנים ההפחתה של חצי אחוז נמדדת באגורות ואלה כבר לא קיימות כמה שנים. גם 5 אגורות כבר לא מטבע עובר לסוחר. אי אפשר להוריד את מחיר בקבוק השמן או ככר הלחם בשתיים שלש אגורות.
גם לא בול דואר, גם לא נסיעה עירונית באוטובוס.

אז יהיה מי שיטען בתמימות שזה נכון לפריט אחד אבל אפשר ואפשר להוריד מסך הקניה של מספר מוצרים.

אז גם כאן נדמה לי שיש טריק. ברשתות למיניהן וגם בחנויות פרטיות "שומרים על החוק" כלומר המחיר לפריט כפי שהוא מופיע על המדף או על המוצר כבר כולל את המע"מ. מסיבה זו הוא גם נרשם כך בקופה הרושמת. התוצאה היא שלא מחשבים את סך הכל הקניה נטו לפני מע"מ ואח"כ מוסיפים מע"מ על הסה"כ אלא מסכמים מחירי פריט שכבר כוללים מע"מ לכל פריט בנפרד - ושם כאמור לא ניתן לשנות את המחיר כי ההפרש קטן מדי. יש אמנם פתרון מיחשובי גם לזה אבל הוא לא אלגנטי ואני מסופק אם יבחרו להשתמש בו. ברוכים יהיו הצדיקים שיעשו כך.

עכשיו, אם החנות קונה 100 בקבוקי שמן, סך הכל החשבון שתקבל מהספק אכן ירד בשיעור ירידת המע"מ. אבל במכירה של בקבוק בודד לצרכן לא יהיה שינוי.. איפה ישאר ההפרש? בכיסו של המוכר כמובן.

יש אחרים שינצלו את ההזדמנות להעלות קצת את המחיר לפני מע"מ כך שהמחיר הכולל ישאר "יציב". חלקם בשקט, חלקם בקול רם. הגדיל לעשות עיתון הארץ שהזדרז לפרסם הודעה (צנועה כמובן) שהורדת המע"מ לא תפחית את מחיר העיתון אלא תשמש לאיזון העלויות ?! (או נוסח דומה).

נכון, אם תקנה מכונית, או דירה, או רהיטים אזי תהנה מן ההפחתה אם המחיר לא הועלה במקביל. אבל ברור ש"ההפסד" לאוצר בסך 2 מליארד שקל לשנה לא יגיע בשלמות לידי הצרכנים. רוצה לומר, ההפחתה לא תחולק בין כל תושבי המדינה אלא רק בין אלה המוכרים מוצרים זולים ואלה הרוכשים מוצרים יקרים.

ועכשיו הקבוצה השניה : זו החליטה על העלאה דרסטית של תעריפי המים כדי לממן פתוח של מקורות חדשים למים. אתעלם מהשאלה איפוא בדיוק הם היו ב -20 שנה האחרונות ואניח לרגע שהמצב אכן חמור. יש אמנם כסף לממן סגן שלישי בשכר בכל רשות מקומית, אבל אין כסף למים...

לא אתפלא אם העלאת מחיר המים למשפחה תאפיל על ההנחה שיקבלו במע"מ על הוצאות מחיה שוטפות.

אז אולי אפשר לוותר על הפחתת המע"מ שממילא לא תורגש ברוב הכיסים ולקחת את "עודף ההכנסות" המוצהר הזה לצורך פיתוח משק המים? ואם זה יותר מדי, אולי תעבירו חלק לרפואת שיניים לילדים בלי לחמוס את סל התרופות?

אני בטוח שיש עוד פתרונות יפים לא פחות, אבל הם מחייבים שיתוף פעולה וויתור על יחצנות פופוליסטית - אז זה לא יקרה, הכל ימשיך כרגיל.

יום ראשון, 20 בדצמבר 2009

רפואת שיניים לילדים ומה באמת מתחבא מאחורי הענין

בימים האחרונים הרוחות סוערות בגלל ההעברה (או המחטף) מתקציב התרופות לתקציב רפואת שיניים לילדים. יש כמובן דעות שונות, ואפילו החתמה על עצומות, כאשר כל קבוצת לחץ מעלה נימוקים רבים ומשכנעים למה דרכה יותר צודקת.

לא אכניס את ראשי למיטה החולה של השאלה מה חשוב יותר, תיקון סתימה או הצלת חיים. אינני יודע האם כשמדברים על תרופות מצילות חיים זה אכן המצב או שמדובר בדחיית המוות לחדשיים שלשה, יותר הארכת הסבל מאשר הארכת החיים.
גם אינני יודע אם הכוונה האמיתית של השר היתה לדאוג לבריאות השן או להסיר את נטל ההוצאה ממשפחות השייכות למגזר מאד מסויים.

אבל ענין אחד באמת מטריד אותי : במרבית המאמרים שהתפרסמו בנושא נכללה הקביעה כי לפחות בכל הנוגע למתגייסים לצבא הנטל נופל היום על צה"ל - בין 6 ל -12 סתימות לכל חייל מתגייס !!.

אם כך, אפשר היה לקחת את התקציב מצה"ל ולהעביר אותו לילדים, הרי ממילא בסופו של דבר הטיפול יבוצע על חשבון המדינה. נשמע הגיוני, לא כן ?

אלא מה, לקחת תקציב מצה"ל הרבה יותר קשה מעקירת שן. בנוסף, הרי מהלך כזה יעורר זעקה נוספת כלומר לוקחים תקציב שמיועד לטפל במי שמתגייס לצבא ומחלקים אותו גם לילדים שלא יתגייסו לצבא - היתכן ?

מה שמחזיר את הדיון לבעיה הישנה שאין לה פתרון - איך מחלקים את עוגת התקציב בין מגזרי אוכלוסיה שונים והאם ראוי להתחשב או להתעלם בענין כזה משאלת השירות בצבא.

ועוד הערה:
אז אולי הפתרון האמיתי הוא למשל לקחת את הכסף מטיפולי הפריון שעלותם מוטרפת לחלוטין ?
לא, אין בכך שלילה של זכותה של כל אשה ללדת (מענין שאף פעם לא מזכירים את זכותו של בן הזוג להיות אב בלי לחפש בת זוג אחרת...), יש בכך רק תיקון המעוות שקבע שזכות ללדת פירושו חובה שהציבור יממן זאת.

לפי ההגיון המעוות הזה שהתקבל בלחץ של שדולות כאלה ואחרות אם שוויון הזכויות פירושו חובה על המדינה/החברה/הציבור/משלם המסים הרי הוא מחייב אינספור תוצאות בלתי הגיוניות כמו " זכותו של כל אחד לבחור את צבע השיער משמעותה שחובה לממן לכל אחד הוצאות צביעת שיער" - הרי כל הקורא יצחק.
(אנא, אל תטרחו להסביר לי את ההבדל התהומי בין צבע שיער והורות. זו היתה דוגמה אקראית על דרך האבסורד)

נכון, שוויון זכויות הוא ענין ראוי - אסור למנוע מאחד מה שמותר לאחרים. (גם כאן יש אולי יוצאים צן הכלל אבל אתעלם מכך כרגע).
אבל האם זכותו של כל אחד ללמוד באוניברסיטה או להשתתף באולימפיאדה פירושה של דבר שחובה על האניברסיטה לקבל כל תלמיד בלי להתחשב בכישוריו או להעניק כרטיס משתתף באולימפיאדה בלי להתחשב בהישגים ?.

הזכות, שאינה בדיוק אוניברסלית, במקרה זה פירושה שאסור למנוע אשה מללדת (תגידו את זה לסינים...) - אבל המימוש בפועל אינו שווה ערך לזכות למימוש, כאן יש הבדלים בין בני האדם וטוב שכך אחרת העולם והחיים היו מאד משעממים.

יום חמישי, 3 בדצמבר 2009

טיול קצר ונחמד - מוזיאון ניסכו למוזיקה מכנית

אתמול היה מזג אויר נעים, נסענו לטיול של בוקר לעין הוד.

ביקרנו במוזיאון ניסכו (יותר אוסף ממוזיאון כי יש גם הדגמות) כדי להתפעל מעתיקות בנות 100 עד 300 שנה בתחום המוזיקה המכנית, בעיקר תיבות נגינה ופסנתרים מכניים.

הנוף נהדר, במיוחד אם מזג האויר מאפשר יציאה אל המרפסת הגדולה, שם אפשר גם לשתות קפה.

בעל המקום איש שיחה חביב.

המוצגים העלו חיוך של שמחה על שפתי. ראיתי דומים להם בתכנית האנטיקות של ה BBC אבל צפיה בטלביזיה לא מהנה כמו צפיה מקרוב במכשירים - והקשבה לנגינתם.

רצוי לתאם את הביקור לשעה בה נערכת הדגמה של נגינת המכשירים. הסיור המודגם אורך כ - 45 דקות. יש גם חנות ובה כמה עתיקות למכירה והרבה צעצועי ילדים עם תיבות נגינה פשוטות מודרניות.

אז הנה הכרטיס שלהם עם הפרטים :















אח"כ המשכנו עוד כמה ק"מ לכפר הערבי עין - חוד ושם סעדנו צהריים במסעדת הבית. שוב נוף מדהים ובאמצע השבוע המסעדה היתה כמעט ריקה, בלי רעש ובלי לחץ. אין תפריט, אז אפילו לא צריך להחליט מה להזמין. מביאים מה שבישלו (אפילו אם כל יום מבשלים בדיוק את אותם המאכלים, זה נחמד).

יום שני, 30 בנובמבר 2009

איך מעבירים הוצאה ללקוח או עמלה חדשה בשם אחר

לאחרונה יש הרבה נותני שירותים שרוצים את טובתי : הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, הכבלים, בזק בינלאומי ועוד ועוד.

כולם מציעים לי לשלוח את החשבונית החדשית ומסמכים אחרים בדואר אלקטרוני במקום בדואר ומפרטים את היתרונות בעבורי בנימוקים נרגשים ומשכנעים.

משום מה לא מזכירים שזו דרך נוחה בשבילם להסיר מעצמם - כלומר לחסוך, כלומר להגדיל רווח - את הוצאות ההדפסה, המעטפה והמשלוח. השיא הוא במקרים בהם היחצ"ן גם מסביר לי כי כך מצילים יערות גשם, ממש יפה שזה בראש דאגתם.

ואם הלקוח בכל זאת צריך את החשבונית או המסמך? אז שידפיס בעצמו, כמה זה כבר עולה לו...
אגב, לא ברור לי מה דין חשבונית שאדפיס בעצמי במחשב הביתי שלי. הרי אם הרשויות מכירות בה אוכל לערוך מחדש את המסמך ולהדפיס כל סכום שארצה.

האם הם מציעים לי להקטין את החיוב או העמלה במשהו כדי שאהנה גם אני מן החסכון שעזרתי להשיג ?
הצחקתם אותי.

מזל שעדיין משאירים בידי את הברירה להמשיך ולקבל מסמך מודפס. מענין מתי תיעלם האופציה הזאת.

למה הכוונה תיעלם ? נסו להשיג בבנק לאומי טפסים להפקדת שיק. הם נעלמו מן הדלפקים וכשביקשתי לקבל כמה הסבירו לי באריכות שהרבה יותר כדאי להשתמש במכשיר ההפקדה בקיר הסניף. ומה כשהגעתי והמכשיר לא עובד ? (כבר קרה לי פעמיים) אז תבוא למחרת שוב... נדרשתי למאמץ שכנוע רב כדי לקבל שני (2 !!) טפסים.
טוב, לפחות במקרה זה יש הפחתה של ממש בעמלת ההפקדה, אבל למה לא להשאיר את הברירה בידי ?

כך גם באיקאה - אין שקית חינם. אילו היו מוכרים רק שקית לשימוש רב פעמי הייתי מאמין בדאגה ליערות אבל מכיון שמוכרים גם שקיות רגילות בלא הגבלה ריח החיסכון עולה למרחוק. אז מילא, בעסק פרטי ולא מפוקח זו החלטה עסקית של ההנהלה. אבל רבים מאלה שנמנו לעיל מפוקחים ע"י הרשויות שגם קבעו את גובה התעריפים ו/או העמלות שמותר לגבות. אז שימו לב, זו העלאת תעריפים או עמלה נוספת בשם אחר.

וכדי לסבר את האוזן : נניח שתוספת העלות של משלוח מסמך חדשי של ויזה הוא רק 2 ש"ח (בודאי הרבה יותר) ונניח שמליון לקוחות כבר הסכימו למשלוח באימייל, אז מדובר ב 24 מליון שקל לשנה, לחלוטין לא זניח !!

יום שני, 9 בנובמבר 2009

מנהג מגונה במודעות אבל

הגעתי כבר לגיל בו אני מעיין בקפידה במודעות האבל המתפרסמות בעיתון.

בכל פעם שאני נתקל במודעה של ארגון כזה או אחר שעיקרה משהו כמו נניח
"אנו משתתפים באבלו של XXXX על פטירת אביו ז"ל"

אני ממש מתפלץ מביזוי הנפטר וגם באותה הזדמנות מביזוי המנוחם.

אם לא מענין את המפרסם מה שמו של הנפטר הרי גם איננו בדיוק משתתף באבלו של המנוחם ולא בדיוק אכפת לו מכל הענין, המודעה מתפרסמת או כי כך צריך על פי הכתוב בתקשי"ר של המפרסם או שהמנוחם הוא מכובד מספיק כדי לקפוץ על העגלה ולשלוח תנחומים.

אם טרחתם להכין מודעה ולשלם בשבילה, לא יכולתם לטרוח עוד קצת ולברר את שם הנפטר ?

זהו. אולי לא כל כך חשוב לקיום החברה הישראלית אבל אותי זה מרתיח.

יום שישי, 9 באוקטובר 2009

איך הוציאו את העז של השקיית גינה - סיכום

חשבון המים הגיע !!

הכמות החייבת בקנס כלולה בחשבון וסכום הקנס בצידה. גם אין כל הסתייגות ואין אופציה לשלם ללא הקנס. בעצם הכל כצפוי.

לא ברור לי למה ואיך בדיוק התמסמסה ההתנגדות של מר בוחבוט, או מפני שהחמצתי ידיעה צנועה בעיתון או מפני שכל המעורבים החליטו שאין צורך להגזים בזכות הציבור לדעת. את הזכות הזאת נשמור למדיה כדי להצדיק חיטוט בענינים אישיים שבעצם לא היו צריכים כלל להתפרסם.

אולי זה סופי, אולי זה לא. מכל מקום הפתעה אין כאן.

אני מניח שלא היתה כאן התקפלות בחינם - אולי הדבר עוד יתברר לי לאחר זמן.

חג שמח וגמר חתימה טובה

יום רביעי, 30 בספטמבר 2009

החרפה סביב פרשת פולנסקי

מה לי ולפולנסקי ? ממש כלום. נכון, נהניתי מכמה מסרטיו אבל הייתי ממשיך בחיי בלי שינוי של ממש גם אילו הסרטים האלה לא נוצרו.

אבל הלובי הזועק לטובתו ממש מוציא אותי מכלי. האיש הואשם בעברה שלדעתי היא חמורה ביותר. חומרת העברה לא פוחתת עם השנים , לא פוחתת בגלל הצלחתו בעיסוקו ובודאי לא פוחתת בגלל פרסים שקיבל.

נכון שרוב הלובי מדבר מהפוזיציה - רובו מורכב מכאלה אשר במשך השנים נהנו מהצלחתו של פולנסקי - שיחקו בסרטיו, השתתפו בהפקה, הרויחו מההפצה, מסרו לו תעודות הוקרה ופרסים, רואיינו במדיה כדי לדבר עליו ועל עבודתו ועוד ועוד.

הסכמה גורפת שהוא פושע פלילי היתה מעמידה גם אותם באור שלילי - הרי ידעתם שהוא כזה בעת ששיתפתם איתו פעולה כדי לינוק משהו מהצלחתו אז איך בכלל הסכמתם להתקרב אליו ולהתחמם מאורו ?

ואין לשכוח שהוא גם עבריין מעצם כך שנמלט מזרועות החוק והמשפט של ארה"ב.

אז עברו עליו 30 שנה ב"גלות" . לא שנראה שהוא סבל מדי בגלל הגלות ואפילו אם כן זה מן הסתם נימוק שיש לשים בפני בית המשפט כדי להקל בעונשו - אבל לא סיבה טובה לזעוק בגרון ניחר שיניחו לו כליל. גם אם ירשיעו אותו והעונש יהיה סמלי ביותר (שעה מאסר...) זה לחלוטין עדיף מויתור גורף על הסגרה , משפט וכנראה גם הרשעה.

ואולי חלק מהסנגורים הנלהבים חושבים גם על מה שהם עצמם עשו לפני שנים וחוששים למה שיקרה אם הדברים יתגלו? לא אתפלא.

יש גבול לשימוש חורג ופרוע באמרה העתיקה "לא תחסום שור בדישו". כביכול, אם מישהו "מועיל" לחברה בתחום כלשהו אפשר לסלוח לו על מעשים שהיו שולחים כל אדם מן השורה לכלא. כבר היו לנו פרשות כאלה בארץ וטוב שלאחרונה האוירה קצת משתנה - אולי בגלל ההגזמה הפרועה במעשים, אולי בגלל שהחברה קצת מתעשתת.

לא יעלה על הדעת שיהיו כאלה ששווים קצת יותר בפני החוק. די להם שיהיו שווים יותר בפני המדיה ובין הסלבס למיניהם - כל עוד אינם עבריינים פליליים.

יום ראשון, 27 בספטמבר 2009

הרהור על גמישות הזמן

חשבתם פעם על השאלה כמה פעמים בשנה אנחנו אומרים "מה, כבר עברה שנה ?"

לכאורה, רק בראש השנה, אבל עם יד על הלב זה ממש לא כך. הנה רשימה - לא סופית, לא סגורה, לא מלאה וללא סדר מחייב. כל אחד רשאי להוסיף ולגרוע כפי ראות עיניו.

- בראש השנה העברי, אמרנו כבר
- בראש השנה האזרחית (גם אם לא חוגגים אותו צריך לזכור לשנות את השנה על השיקים)
- ביום ההולדת שלך (בשמחה או בגניחה בהתאם לגיל)
- בימי ההולדת של הקרובים לך ולהבדיל אלף אלפי הבדלות באזכרות
- בפסח (אוי שוב מצות ! או אולי הידד שוב קניידלאך !)
- בתחילת שנת לימודים (שלך, של הילדים, של הנכדים)
- בסוף שנת הלימודים (כנ"ל)

ויש עוד הרבה.

אז מה הפלא שהימים חולפים לאט והשנים חולפות מהר ?

שנה טובה, חתימה טובה, גמר חתימה טובה - תלוי מתי אתם קוראים רשימה זו.