בימים האחרונים הרוחות סוערות בגלל ההעברה (או המחטף) מתקציב התרופות לתקציב רפואת שיניים לילדים. יש כמובן דעות שונות, ואפילו החתמה על עצומות, כאשר כל קבוצת לחץ מעלה נימוקים רבים ומשכנעים למה דרכה יותר צודקת.
לא אכניס את ראשי למיטה החולה של השאלה מה חשוב יותר, תיקון סתימה או הצלת חיים. אינני יודע האם כשמדברים על תרופות מצילות חיים זה אכן המצב או שמדובר בדחיית המוות לחדשיים שלשה, יותר הארכת הסבל מאשר הארכת החיים.
גם אינני יודע אם הכוונה האמיתית של השר היתה לדאוג לבריאות השן או להסיר את נטל ההוצאה ממשפחות השייכות למגזר מאד מסויים.
אבל ענין אחד באמת מטריד אותי : במרבית המאמרים שהתפרסמו בנושא נכללה הקביעה כי לפחות בכל הנוגע למתגייסים לצבא הנטל נופל היום על צה"ל - בין 6 ל -12 סתימות לכל חייל מתגייס !!.
אם כך, אפשר היה לקחת את התקציב מצה"ל ולהעביר אותו לילדים, הרי ממילא בסופו של דבר הטיפול יבוצע על חשבון המדינה. נשמע הגיוני, לא כן ?
אלא מה, לקחת תקציב מצה"ל הרבה יותר קשה מעקירת שן. בנוסף, הרי מהלך כזה יעורר זעקה נוספת כלומר לוקחים תקציב שמיועד לטפל במי שמתגייס לצבא ומחלקים אותו גם לילדים שלא יתגייסו לצבא - היתכן ?
מה שמחזיר את הדיון לבעיה הישנה שאין לה פתרון - איך מחלקים את עוגת התקציב בין מגזרי אוכלוסיה שונים והאם ראוי להתחשב או להתעלם בענין כזה משאלת השירות בצבא.
ועוד הערה:
אז אולי הפתרון האמיתי הוא למשל לקחת את הכסף מטיפולי הפריון שעלותם מוטרפת לחלוטין ?
לא, אין בכך שלילה של זכותה של כל אשה ללדת (מענין שאף פעם לא מזכירים את זכותו של בן הזוג להיות אב בלי לחפש בת זוג אחרת...), יש בכך רק תיקון המעוות שקבע שזכות ללדת פירושו חובה שהציבור יממן זאת.
לפי ההגיון המעוות הזה שהתקבל בלחץ של שדולות כאלה ואחרות אם שוויון הזכויות פירושו חובה על המדינה/החברה/הציבור/משלם המסים הרי הוא מחייב אינספור תוצאות בלתי הגיוניות כמו " זכותו של כל אחד לבחור את צבע השיער משמעותה שחובה לממן לכל אחד הוצאות צביעת שיער" - הרי כל הקורא יצחק.
(אנא, אל תטרחו להסביר לי את ההבדל התהומי בין צבע שיער והורות. זו היתה דוגמה אקראית על דרך האבסורד)
נכון, שוויון זכויות הוא ענין ראוי - אסור למנוע מאחד מה שמותר לאחרים. (גם כאן יש אולי יוצאים צן הכלל אבל אתעלם מכך כרגע).
אבל האם זכותו של כל אחד ללמוד באוניברסיטה או להשתתף באולימפיאדה פירושה של דבר שחובה על האניברסיטה לקבל כל תלמיד בלי להתחשב בכישוריו או להעניק כרטיס משתתף באולימפיאדה בלי להתחשב בהישגים ?.
הזכות, שאינה בדיוק אוניברסלית, במקרה זה פירושה שאסור למנוע אשה מללדת (תגידו את זה לסינים...) - אבל המימוש בפועל אינו שווה ערך לזכות למימוש, כאן יש הבדלים בין בני האדם וטוב שכך אחרת העולם והחיים היו מאד משעממים.
יום ראשון, 20 בדצמבר 2009
יום חמישי, 3 בדצמבר 2009
טיול קצר ונחמד - מוזיאון ניסכו למוזיקה מכנית
אתמול היה מזג אויר נעים, נסענו לטיול של בוקר לעין הוד.
ביקרנו במוזיאון ניסכו (יותר אוסף ממוזיאון כי יש גם הדגמות) כדי להתפעל מעתיקות בנות 100 עד 300 שנה בתחום המוזיקה המכנית, בעיקר תיבות נגינה ופסנתרים מכניים.
הנוף נהדר, במיוחד אם מזג האויר מאפשר יציאה אל המרפסת הגדולה, שם אפשר גם לשתות קפה.
בעל המקום איש שיחה חביב.
המוצגים העלו חיוך של שמחה על שפתי. ראיתי דומים להם בתכנית האנטיקות של ה BBC אבל צפיה בטלביזיה לא מהנה כמו צפיה מקרוב במכשירים - והקשבה לנגינתם.
רצוי לתאם את הביקור לשעה בה נערכת הדגמה של נגינת המכשירים. הסיור המודגם אורך כ - 45 דקות. יש גם חנות ובה כמה עתיקות למכירה והרבה צעצועי ילדים עם תיבות נגינה פשוטות מודרניות.
אז הנה הכרטיס שלהם עם הפרטים :
אח"כ המשכנו עוד כמה ק"מ לכפר הערבי עין - חוד ושם סעדנו צהריים במסעדת הבית. שוב נוף מדהים ובאמצע השבוע המסעדה היתה כמעט ריקה, בלי רעש ובלי לחץ. אין תפריט, אז אפילו לא צריך להחליט מה להזמין. מביאים מה שבישלו (אפילו אם כל יום מבשלים בדיוק את אותם המאכלים, זה נחמד).
ביקרנו במוזיאון ניסכו (יותר אוסף ממוזיאון כי יש גם הדגמות) כדי להתפעל מעתיקות בנות 100 עד 300 שנה בתחום המוזיקה המכנית, בעיקר תיבות נגינה ופסנתרים מכניים.
הנוף נהדר, במיוחד אם מזג האויר מאפשר יציאה אל המרפסת הגדולה, שם אפשר גם לשתות קפה.
בעל המקום איש שיחה חביב.
המוצגים העלו חיוך של שמחה על שפתי. ראיתי דומים להם בתכנית האנטיקות של ה BBC אבל צפיה בטלביזיה לא מהנה כמו צפיה מקרוב במכשירים - והקשבה לנגינתם.
רצוי לתאם את הביקור לשעה בה נערכת הדגמה של נגינת המכשירים. הסיור המודגם אורך כ - 45 דקות. יש גם חנות ובה כמה עתיקות למכירה והרבה צעצועי ילדים עם תיבות נגינה פשוטות מודרניות.
אז הנה הכרטיס שלהם עם הפרטים :
אח"כ המשכנו עוד כמה ק"מ לכפר הערבי עין - חוד ושם סעדנו צהריים במסעדת הבית. שוב נוף מדהים ובאמצע השבוע המסעדה היתה כמעט ריקה, בלי רעש ובלי לחץ. אין תפריט, אז אפילו לא צריך להחליט מה להזמין. מביאים מה שבישלו (אפילו אם כל יום מבשלים בדיוק את אותם המאכלים, זה נחמד).
יום שני, 30 בנובמבר 2009
איך מעבירים הוצאה ללקוח או עמלה חדשה בשם אחר
לאחרונה יש הרבה נותני שירותים שרוצים את טובתי : הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, הכבלים, בזק בינלאומי ועוד ועוד.
כולם מציעים לי לשלוח את החשבונית החדשית ומסמכים אחרים בדואר אלקטרוני במקום בדואר ומפרטים את היתרונות בעבורי בנימוקים נרגשים ומשכנעים.
משום מה לא מזכירים שזו דרך נוחה בשבילם להסיר מעצמם - כלומר לחסוך, כלומר להגדיל רווח - את הוצאות ההדפסה, המעטפה והמשלוח. השיא הוא במקרים בהם היחצ"ן גם מסביר לי כי כך מצילים יערות גשם, ממש יפה שזה בראש דאגתם.
ואם הלקוח בכל זאת צריך את החשבונית או המסמך? אז שידפיס בעצמו, כמה זה כבר עולה לו...
אגב, לא ברור לי מה דין חשבונית שאדפיס בעצמי במחשב הביתי שלי. הרי אם הרשויות מכירות בה אוכל לערוך מחדש את המסמך ולהדפיס כל סכום שארצה.
האם הם מציעים לי להקטין את החיוב או העמלה במשהו כדי שאהנה גם אני מן החסכון שעזרתי להשיג ?
הצחקתם אותי.
מזל שעדיין משאירים בידי את הברירה להמשיך ולקבל מסמך מודפס. מענין מתי תיעלם האופציה הזאת.
למה הכוונה תיעלם ? נסו להשיג בבנק לאומי טפסים להפקדת שיק. הם נעלמו מן הדלפקים וכשביקשתי לקבל כמה הסבירו לי באריכות שהרבה יותר כדאי להשתמש במכשיר ההפקדה בקיר הסניף. ומה כשהגעתי והמכשיר לא עובד ? (כבר קרה לי פעמיים) אז תבוא למחרת שוב... נדרשתי למאמץ שכנוע רב כדי לקבל שני (2 !!) טפסים.
טוב, לפחות במקרה זה יש הפחתה של ממש בעמלת ההפקדה, אבל למה לא להשאיר את הברירה בידי ?
כך גם באיקאה - אין שקית חינם. אילו היו מוכרים רק שקית לשימוש רב פעמי הייתי מאמין בדאגה ליערות אבל מכיון שמוכרים גם שקיות רגילות בלא הגבלה ריח החיסכון עולה למרחוק. אז מילא, בעסק פרטי ולא מפוקח זו החלטה עסקית של ההנהלה. אבל רבים מאלה שנמנו לעיל מפוקחים ע"י הרשויות שגם קבעו את גובה התעריפים ו/או העמלות שמותר לגבות. אז שימו לב, זו העלאת תעריפים או עמלה נוספת בשם אחר.
וכדי לסבר את האוזן : נניח שתוספת העלות של משלוח מסמך חדשי של ויזה הוא רק 2 ש"ח (בודאי הרבה יותר) ונניח שמליון לקוחות כבר הסכימו למשלוח באימייל, אז מדובר ב 24 מליון שקל לשנה, לחלוטין לא זניח !!
כולם מציעים לי לשלוח את החשבונית החדשית ומסמכים אחרים בדואר אלקטרוני במקום בדואר ומפרטים את היתרונות בעבורי בנימוקים נרגשים ומשכנעים.
משום מה לא מזכירים שזו דרך נוחה בשבילם להסיר מעצמם - כלומר לחסוך, כלומר להגדיל רווח - את הוצאות ההדפסה, המעטפה והמשלוח. השיא הוא במקרים בהם היחצ"ן גם מסביר לי כי כך מצילים יערות גשם, ממש יפה שזה בראש דאגתם.
ואם הלקוח בכל זאת צריך את החשבונית או המסמך? אז שידפיס בעצמו, כמה זה כבר עולה לו...
אגב, לא ברור לי מה דין חשבונית שאדפיס בעצמי במחשב הביתי שלי. הרי אם הרשויות מכירות בה אוכל לערוך מחדש את המסמך ולהדפיס כל סכום שארצה.
האם הם מציעים לי להקטין את החיוב או העמלה במשהו כדי שאהנה גם אני מן החסכון שעזרתי להשיג ?
הצחקתם אותי.
מזל שעדיין משאירים בידי את הברירה להמשיך ולקבל מסמך מודפס. מענין מתי תיעלם האופציה הזאת.
למה הכוונה תיעלם ? נסו להשיג בבנק לאומי טפסים להפקדת שיק. הם נעלמו מן הדלפקים וכשביקשתי לקבל כמה הסבירו לי באריכות שהרבה יותר כדאי להשתמש במכשיר ההפקדה בקיר הסניף. ומה כשהגעתי והמכשיר לא עובד ? (כבר קרה לי פעמיים) אז תבוא למחרת שוב... נדרשתי למאמץ שכנוע רב כדי לקבל שני (2 !!) טפסים.
טוב, לפחות במקרה זה יש הפחתה של ממש בעמלת ההפקדה, אבל למה לא להשאיר את הברירה בידי ?
כך גם באיקאה - אין שקית חינם. אילו היו מוכרים רק שקית לשימוש רב פעמי הייתי מאמין בדאגה ליערות אבל מכיון שמוכרים גם שקיות רגילות בלא הגבלה ריח החיסכון עולה למרחוק. אז מילא, בעסק פרטי ולא מפוקח זו החלטה עסקית של ההנהלה. אבל רבים מאלה שנמנו לעיל מפוקחים ע"י הרשויות שגם קבעו את גובה התעריפים ו/או העמלות שמותר לגבות. אז שימו לב, זו העלאת תעריפים או עמלה נוספת בשם אחר.
וכדי לסבר את האוזן : נניח שתוספת העלות של משלוח מסמך חדשי של ויזה הוא רק 2 ש"ח (בודאי הרבה יותר) ונניח שמליון לקוחות כבר הסכימו למשלוח באימייל, אז מדובר ב 24 מליון שקל לשנה, לחלוטין לא זניח !!
יום שני, 9 בנובמבר 2009
מנהג מגונה במודעות אבל
הגעתי כבר לגיל בו אני מעיין בקפידה במודעות האבל המתפרסמות בעיתון.
בכל פעם שאני נתקל במודעה של ארגון כזה או אחר שעיקרה משהו כמו נניח
"אנו משתתפים באבלו של XXXX על פטירת אביו ז"ל"
אני ממש מתפלץ מביזוי הנפטר וגם באותה הזדמנות מביזוי המנוחם.
אם לא מענין את המפרסם מה שמו של הנפטר הרי גם איננו בדיוק משתתף באבלו של המנוחם ולא בדיוק אכפת לו מכל הענין, המודעה מתפרסמת או כי כך צריך על פי הכתוב בתקשי"ר של המפרסם או שהמנוחם הוא מכובד מספיק כדי לקפוץ על העגלה ולשלוח תנחומים.
אם טרחתם להכין מודעה ולשלם בשבילה, לא יכולתם לטרוח עוד קצת ולברר את שם הנפטר ?
זהו. אולי לא כל כך חשוב לקיום החברה הישראלית אבל אותי זה מרתיח.
בכל פעם שאני נתקל במודעה של ארגון כזה או אחר שעיקרה משהו כמו נניח
"אנו משתתפים באבלו של XXXX על פטירת אביו ז"ל"
אני ממש מתפלץ מביזוי הנפטר וגם באותה הזדמנות מביזוי המנוחם.
אם לא מענין את המפרסם מה שמו של הנפטר הרי גם איננו בדיוק משתתף באבלו של המנוחם ולא בדיוק אכפת לו מכל הענין, המודעה מתפרסמת או כי כך צריך על פי הכתוב בתקשי"ר של המפרסם או שהמנוחם הוא מכובד מספיק כדי לקפוץ על העגלה ולשלוח תנחומים.
אם טרחתם להכין מודעה ולשלם בשבילה, לא יכולתם לטרוח עוד קצת ולברר את שם הנפטר ?
זהו. אולי לא כל כך חשוב לקיום החברה הישראלית אבל אותי זה מרתיח.
יום שישי, 9 באוקטובר 2009
איך הוציאו את העז של השקיית גינה - סיכום
חשבון המים הגיע !!
הכמות החייבת בקנס כלולה בחשבון וסכום הקנס בצידה. גם אין כל הסתייגות ואין אופציה לשלם ללא הקנס. בעצם הכל כצפוי.
לא ברור לי למה ואיך בדיוק התמסמסה ההתנגדות של מר בוחבוט, או מפני שהחמצתי ידיעה צנועה בעיתון או מפני שכל המעורבים החליטו שאין צורך להגזים בזכות הציבור לדעת. את הזכות הזאת נשמור למדיה כדי להצדיק חיטוט בענינים אישיים שבעצם לא היו צריכים כלל להתפרסם.
אולי זה סופי, אולי זה לא. מכל מקום הפתעה אין כאן.
אני מניח שלא היתה כאן התקפלות בחינם - אולי הדבר עוד יתברר לי לאחר זמן.
חג שמח וגמר חתימה טובה
הכמות החייבת בקנס כלולה בחשבון וסכום הקנס בצידה. גם אין כל הסתייגות ואין אופציה לשלם ללא הקנס. בעצם הכל כצפוי.
לא ברור לי למה ואיך בדיוק התמסמסה ההתנגדות של מר בוחבוט, או מפני שהחמצתי ידיעה צנועה בעיתון או מפני שכל המעורבים החליטו שאין צורך להגזים בזכות הציבור לדעת. את הזכות הזאת נשמור למדיה כדי להצדיק חיטוט בענינים אישיים שבעצם לא היו צריכים כלל להתפרסם.
אולי זה סופי, אולי זה לא. מכל מקום הפתעה אין כאן.
אני מניח שלא היתה כאן התקפלות בחינם - אולי הדבר עוד יתברר לי לאחר זמן.
חג שמח וגמר חתימה טובה
יום רביעי, 30 בספטמבר 2009
החרפה סביב פרשת פולנסקי
מה לי ולפולנסקי ? ממש כלום. נכון, נהניתי מכמה מסרטיו אבל הייתי ממשיך בחיי בלי שינוי של ממש גם אילו הסרטים האלה לא נוצרו.
אבל הלובי הזועק לטובתו ממש מוציא אותי מכלי. האיש הואשם בעברה שלדעתי היא חמורה ביותר. חומרת העברה לא פוחתת עם השנים , לא פוחתת בגלל הצלחתו בעיסוקו ובודאי לא פוחתת בגלל פרסים שקיבל.
נכון שרוב הלובי מדבר מהפוזיציה - רובו מורכב מכאלה אשר במשך השנים נהנו מהצלחתו של פולנסקי - שיחקו בסרטיו, השתתפו בהפקה, הרויחו מההפצה, מסרו לו תעודות הוקרה ופרסים, רואיינו במדיה כדי לדבר עליו ועל עבודתו ועוד ועוד.
הסכמה גורפת שהוא פושע פלילי היתה מעמידה גם אותם באור שלילי - הרי ידעתם שהוא כזה בעת ששיתפתם איתו פעולה כדי לינוק משהו מהצלחתו אז איך בכלל הסכמתם להתקרב אליו ולהתחמם מאורו ?
ואין לשכוח שהוא גם עבריין מעצם כך שנמלט מזרועות החוק והמשפט של ארה"ב.
אז עברו עליו 30 שנה ב"גלות" . לא שנראה שהוא סבל מדי בגלל הגלות ואפילו אם כן זה מן הסתם נימוק שיש לשים בפני בית המשפט כדי להקל בעונשו - אבל לא סיבה טובה לזעוק בגרון ניחר שיניחו לו כליל. גם אם ירשיעו אותו והעונש יהיה סמלי ביותר (שעה מאסר...) זה לחלוטין עדיף מויתור גורף על הסגרה , משפט וכנראה גם הרשעה.
ואולי חלק מהסנגורים הנלהבים חושבים גם על מה שהם עצמם עשו לפני שנים וחוששים למה שיקרה אם הדברים יתגלו? לא אתפלא.
יש גבול לשימוש חורג ופרוע באמרה העתיקה "לא תחסום שור בדישו". כביכול, אם מישהו "מועיל" לחברה בתחום כלשהו אפשר לסלוח לו על מעשים שהיו שולחים כל אדם מן השורה לכלא. כבר היו לנו פרשות כאלה בארץ וטוב שלאחרונה האוירה קצת משתנה - אולי בגלל ההגזמה הפרועה במעשים, אולי בגלל שהחברה קצת מתעשתת.
לא יעלה על הדעת שיהיו כאלה ששווים קצת יותר בפני החוק. די להם שיהיו שווים יותר בפני המדיה ובין הסלבס למיניהם - כל עוד אינם עבריינים פליליים.
אבל הלובי הזועק לטובתו ממש מוציא אותי מכלי. האיש הואשם בעברה שלדעתי היא חמורה ביותר. חומרת העברה לא פוחתת עם השנים , לא פוחתת בגלל הצלחתו בעיסוקו ובודאי לא פוחתת בגלל פרסים שקיבל.
נכון שרוב הלובי מדבר מהפוזיציה - רובו מורכב מכאלה אשר במשך השנים נהנו מהצלחתו של פולנסקי - שיחקו בסרטיו, השתתפו בהפקה, הרויחו מההפצה, מסרו לו תעודות הוקרה ופרסים, רואיינו במדיה כדי לדבר עליו ועל עבודתו ועוד ועוד.
הסכמה גורפת שהוא פושע פלילי היתה מעמידה גם אותם באור שלילי - הרי ידעתם שהוא כזה בעת ששיתפתם איתו פעולה כדי לינוק משהו מהצלחתו אז איך בכלל הסכמתם להתקרב אליו ולהתחמם מאורו ?
ואין לשכוח שהוא גם עבריין מעצם כך שנמלט מזרועות החוק והמשפט של ארה"ב.
אז עברו עליו 30 שנה ב"גלות" . לא שנראה שהוא סבל מדי בגלל הגלות ואפילו אם כן זה מן הסתם נימוק שיש לשים בפני בית המשפט כדי להקל בעונשו - אבל לא סיבה טובה לזעוק בגרון ניחר שיניחו לו כליל. גם אם ירשיעו אותו והעונש יהיה סמלי ביותר (שעה מאסר...) זה לחלוטין עדיף מויתור גורף על הסגרה , משפט וכנראה גם הרשעה.
ואולי חלק מהסנגורים הנלהבים חושבים גם על מה שהם עצמם עשו לפני שנים וחוששים למה שיקרה אם הדברים יתגלו? לא אתפלא.
יש גבול לשימוש חורג ופרוע באמרה העתיקה "לא תחסום שור בדישו". כביכול, אם מישהו "מועיל" לחברה בתחום כלשהו אפשר לסלוח לו על מעשים שהיו שולחים כל אדם מן השורה לכלא. כבר היו לנו פרשות כאלה בארץ וטוב שלאחרונה האוירה קצת משתנה - אולי בגלל ההגזמה הפרועה במעשים, אולי בגלל שהחברה קצת מתעשתת.
לא יעלה על הדעת שיהיו כאלה ששווים קצת יותר בפני החוק. די להם שיהיו שווים יותר בפני המדיה ובין הסלבס למיניהם - כל עוד אינם עבריינים פליליים.
יום ראשון, 27 בספטמבר 2009
הרהור על גמישות הזמן
חשבתם פעם על השאלה כמה פעמים בשנה אנחנו אומרים "מה, כבר עברה שנה ?"
לכאורה, רק בראש השנה, אבל עם יד על הלב זה ממש לא כך. הנה רשימה - לא סופית, לא סגורה, לא מלאה וללא סדר מחייב. כל אחד רשאי להוסיף ולגרוע כפי ראות עיניו.
- בראש השנה העברי, אמרנו כבר
- בראש השנה האזרחית (גם אם לא חוגגים אותו צריך לזכור לשנות את השנה על השיקים)
- ביום ההולדת שלך (בשמחה או בגניחה בהתאם לגיל)
- בימי ההולדת של הקרובים לך ולהבדיל אלף אלפי הבדלות באזכרות
- בפסח (אוי שוב מצות ! או אולי הידד שוב קניידלאך !)
- בתחילת שנת לימודים (שלך, של הילדים, של הנכדים)
- בסוף שנת הלימודים (כנ"ל)
ויש עוד הרבה.
אז מה הפלא שהימים חולפים לאט והשנים חולפות מהר ?
שנה טובה, חתימה טובה, גמר חתימה טובה - תלוי מתי אתם קוראים רשימה זו.
לכאורה, רק בראש השנה, אבל עם יד על הלב זה ממש לא כך. הנה רשימה - לא סופית, לא סגורה, לא מלאה וללא סדר מחייב. כל אחד רשאי להוסיף ולגרוע כפי ראות עיניו.
- בראש השנה העברי, אמרנו כבר
- בראש השנה האזרחית (גם אם לא חוגגים אותו צריך לזכור לשנות את השנה על השיקים)
- ביום ההולדת שלך (בשמחה או בגניחה בהתאם לגיל)
- בימי ההולדת של הקרובים לך ולהבדיל אלף אלפי הבדלות באזכרות
- בפסח (אוי שוב מצות ! או אולי הידד שוב קניידלאך !)
- בתחילת שנת לימודים (שלך, של הילדים, של הנכדים)
- בסוף שנת הלימודים (כנ"ל)
ויש עוד הרבה.
אז מה הפלא שהימים חולפים לאט והשנים חולפות מהר ?
שנה טובה, חתימה טובה, גמר חתימה טובה - תלוי מתי אתם קוראים רשימה זו.
יום רביעי, 12 באוגוסט 2009
יום שלישי, 11 באוגוסט 2009
חשבון השעות
פרשתי לפני כמה שנים מעבודה סדירה, הרבה לפני המועד המקובל לפרישה. לאחרונה יש חברים שמגיעים גם הם לשלב פרישה ושמעתי כבר מספר פעמים את השאלה "איך ממלאים את הזמן".
זו בעיה אמיתית. יום עבודה רגיל הוא בן 9 שעות. אם מוסיפים את זמן הנסיעה והפקקים ואולי גם קצת מסירות לעבודה מגיעים בקלות ל 12 שעות. יש כמובן כאלה שיום העבודה שלהם ארוך יותר אבל נניח שהם יוצאים מן הכלל.
לפתע מתפנות 60 שעות בשבוע. עוד יותר אצל עצמאיים כי הם בדרך כלל עובדים גם כמה שעות בסוף השבוע. מה עושים עם הזמן שהתפנה לפתע?
במשך שנות העבודה שומעים לא אחת " אם רק היה לי קצת זמן פנוי הייתי...." . עכשיו יש זמן פנוי !! זה הרגע ליצירתיות והגשמת חלומות העבר. רק רצוי להיות מציאותיים, לא כל אחד יכול להחליט לצאת לשנתיים טיול מסביב לעולם, בודאי לא אחת לשנתיים. גם כשאפשר, זה ודאי ימאס לאחר זמן.
ביממה יש לנו 24 שעות. נניח שמצליחים לישון 8 מתוכן, נשארו 16 שעות. כמו בכלכלה, השעה הכואבת היא השעה השולית שבה אין מה לעשות. 2-3 שעות ללא מעשה הן ממש צרה.
החישוב מוצג כיומי אבל ברור שחלק מהסעיפים אינם יומיים. לכן יהיו ימים עמוסים יותר וכנגדם פנויים יותר.
- 1 לאכילה
- 2 לקריאה וכתיבה (או מייל, או אינטרנט או מה שתרצו)
- 2 לטלביזיה (עד גבול מסוים זה מפלט נוח)
- 1 לבריאות (רופאים, התעמלות , הליכה)
- 1 למשפחה (הורים, נכדים וכו' )
- 1 עבודות בית וגינה, קניות
- 1 לימודים (קורס כזה ואחר)
- 1 סרטים , הצגות, מוזיאונים
הגענו ל -10 שעות ורובן מוקדש למה שאיך שהוא הצלחתם בעבר לדחוס לתוך סוף שבוע קצר. איך זה? כי עכשיו לא בוער, אפשר לעשות הכל לאט יותר - וגם חילקתי זמן בנדיבות לכל נושא.
נשארו 6 שעות יומיות !! כמות זמן שאי אפשר להתמודד אתה לאורך ימים בלי לאבד שפיות. נכון, יש פתרונות נקודתיים. אפשר לטייל קצת בחו"ל, אפשר להחליט לסייד לבד את הבית, אפשר לכתוב בלוג ואפשר ואפשר. אלה פתרונות נקודתיים, לא יום יומיים לאורך שנים.
נוריד ברוחב יד עוד שעה בממוצע לטובת פתרונות נקודתיים ונשארנו עם 5 שעות פנויות - כל יום !!
להזכירכם, זה ממוצע. יהיו ימים טובים יותר אבל כנגדם יהיו גרועים בהרבה.
אז מומלץ לחשוב על : (לא הכל ישים לכל אחד)
דחיית הפרישה
עבודה חלקית
חברות בועדות ודירקטוריונים
עבודה קהילתית התנדבותית
הובי רציני ששואב המון שעות (למשל קניית סירה...)
אין צורך לומר שאי אפשר להתמיד באלה אם לא נהנים מהעיסוק ואז חוזרים למשבצת הראשונה - מה לעשות עם הזמן.
אם יש לך עודף של זמן
ואתה לגמרי לא מוכן
הפתרון המהיר
לטפס על הקיר
יגמר באסון כמובן
בהצלחה - ותגובות יתקבלו בברכה.
זו בעיה אמיתית. יום עבודה רגיל הוא בן 9 שעות. אם מוסיפים את זמן הנסיעה והפקקים ואולי גם קצת מסירות לעבודה מגיעים בקלות ל 12 שעות. יש כמובן כאלה שיום העבודה שלהם ארוך יותר אבל נניח שהם יוצאים מן הכלל.
לפתע מתפנות 60 שעות בשבוע. עוד יותר אצל עצמאיים כי הם בדרך כלל עובדים גם כמה שעות בסוף השבוע. מה עושים עם הזמן שהתפנה לפתע?
במשך שנות העבודה שומעים לא אחת " אם רק היה לי קצת זמן פנוי הייתי...." . עכשיו יש זמן פנוי !! זה הרגע ליצירתיות והגשמת חלומות העבר. רק רצוי להיות מציאותיים, לא כל אחד יכול להחליט לצאת לשנתיים טיול מסביב לעולם, בודאי לא אחת לשנתיים. גם כשאפשר, זה ודאי ימאס לאחר זמן.
ביממה יש לנו 24 שעות. נניח שמצליחים לישון 8 מתוכן, נשארו 16 שעות. כמו בכלכלה, השעה הכואבת היא השעה השולית שבה אין מה לעשות. 2-3 שעות ללא מעשה הן ממש צרה.
החישוב מוצג כיומי אבל ברור שחלק מהסעיפים אינם יומיים. לכן יהיו ימים עמוסים יותר וכנגדם פנויים יותר.
- 1 לאכילה
- 2 לקריאה וכתיבה (או מייל, או אינטרנט או מה שתרצו)
- 2 לטלביזיה (עד גבול מסוים זה מפלט נוח)
- 1 לבריאות (רופאים, התעמלות , הליכה)
- 1 למשפחה (הורים, נכדים וכו' )
- 1 עבודות בית וגינה, קניות
- 1 לימודים (קורס כזה ואחר)
- 1 סרטים , הצגות, מוזיאונים
הגענו ל -10 שעות ורובן מוקדש למה שאיך שהוא הצלחתם בעבר לדחוס לתוך סוף שבוע קצר. איך זה? כי עכשיו לא בוער, אפשר לעשות הכל לאט יותר - וגם חילקתי זמן בנדיבות לכל נושא.
נשארו 6 שעות יומיות !! כמות זמן שאי אפשר להתמודד אתה לאורך ימים בלי לאבד שפיות. נכון, יש פתרונות נקודתיים. אפשר לטייל קצת בחו"ל, אפשר להחליט לסייד לבד את הבית, אפשר לכתוב בלוג ואפשר ואפשר. אלה פתרונות נקודתיים, לא יום יומיים לאורך שנים.
נוריד ברוחב יד עוד שעה בממוצע לטובת פתרונות נקודתיים ונשארנו עם 5 שעות פנויות - כל יום !!
להזכירכם, זה ממוצע. יהיו ימים טובים יותר אבל כנגדם יהיו גרועים בהרבה.
אז מומלץ לחשוב על : (לא הכל ישים לכל אחד)
דחיית הפרישה
עבודה חלקית
חברות בועדות ודירקטוריונים
עבודה קהילתית התנדבותית
הובי רציני ששואב המון שעות (למשל קניית סירה...)
אין צורך לומר שאי אפשר להתמיד באלה אם לא נהנים מהעיסוק ואז חוזרים למשבצת הראשונה - מה לעשות עם הזמן.
אם יש לך עודף של זמן
ואתה לגמרי לא מוכן
הפתרון המהיר
לטפס על הקיר
יגמר באסון כמובן
בהצלחה - ותגובות יתקבלו בברכה.
יום ראשון, 19 ביולי 2009
איך הוציאו את העז של השקיית הגינה - חלק ג'
לא, אין כאן טעות. באמת חלק ג' אם כי על חלק ב' לא כתבתי דבר. בחלק ב' היו רק התכתשויות מי יזכה בהקצבה בסיסית פטורת קנס גדולה יותר. אין צורך לומר שכמו תמיד קבוצות הלחץ זכו.
עכשיו חלק ג' - יו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט שמו, הכריז היום בגאוה ובדאגה לשלום העם כי השלטון המקומי לא ישתף פעולה עם משרד האוצר ולא יגבה את מס הבצורת שהוא קנס שאינו צודק ואינו ראוי. ידו לא תהיה במעל !!
אמנם יפיקו חשבון קנס לכל צרכן בנפרד מהחשבון הרגיל אבל ידם לא תיגע בכסף הזה, שהאוצר יגבה.
הטוקבקיסטים חגגו וקשרו למר בוחבוט כתרים של שבחים. סוף סוף אדם הגון ורציונלי אשר לא נותן את ידו למעשה הנפשע של קנס הבצורת.
קצת מוזר, לא? אם לא משתפים פעולה עם האוצר למה לבזבז כסף על חשבון רשות מקומית כדי להפיק את חשבון הקנס הנפרד ?
לא לדאוג, יש תשובה. לפי הטיוטה של חוק ההסדרים שקראתי הרשות אינה מקבלת אגורה מכך שהיא גובה את הקנס ומעבירה אותו למשרד האוצר. אמנם יש לרשות הטבה קטנה בדרך של החזקה בסכומים הנגבים לתקופה קצרה אבל זו הטבה בטלה בששים לעומת המכה שמרביץ האוצר.
אז עכשיו, כשמוציאים חשבון נפרד שעולה הרבה כסף, במקום עוד שורה בחשבון הרגיל, וצריך אולי גם לגבות אותו בנפרד (כלומר הפקת חשבונות, אולי גם משלוח נפרד, פעולות רישום, פעולות כספיות, אכיפת גביה, תמריצים כאלה ואחרים לעובדים בגלל הכפלת כמות החשבונות, דוחות , סטטיסטיקות ומי יודע מה עוד) יש לגיטימציה לדרוש מהאוצר חלק מהעוגה !! נניח שנקרא לחלק הזה "החזר הוצאות גביה" . בעצם לא חשוב איך נקרא לו, העיקר שחלק מהכסף ישאר בידי הרשות המקומית שכבר יודעת היטב היכן למסמס אותו. (אולי הסבה של עוד רחוב לריצוף משתלב?)
יהיה ויכוח קצר (בסך הכל האוצר רוצה את הכסף מהר ככל האפשר ובמינימום טרחה והוצאה כי כך הבטיח לו חוק ההסדרים) ולא יגיעו להסכמה כי עמדות הצדדים יהיו מרוחקות. בשלב ב' זריז (אחרי הכל מדובר באיזון תקציב דו-שנתי וגם חבל להוציא את ההוצאה הנוספת על החשבון הנפרד הראשון!) ימנו בורר נכבד, נניח שופט לשעבר או שר "בלתי תלוי" כלומר לא שר האוצר ולא שר הפנים, ואולי אפילו את ראש הממשלה בעצמו. הוא יקשיב לעמדות הצדדים , יטיל על מי שיטיל לתת לו תמצית קצרצרה של עמדות הצדדים כפי שימסרו לו בדיווחים עבי כרס עם טבלאות צבעוניות, יחליט על פשרה קצת מתחת לממוצע החשבוני של עמדות הצדדים (כדי שבכל זאת הממשלה תנצח) ומיד הכל יסתדר.
הרשות תסכים לעסוק בגביית הקנס המוקצה מחמת מיאוס (כרגע) כי בעצם היא עדיין אינה מסכימה לו אלא רק נותנת שירותי גביה לאוצר - בכפיה אבל בתמורה מתאימה. עם הזמן, ואולי אפילו מיד כי הרי היתה פשרה בענין היקף החזר ההוצאה, יבוטל רעיון החשבון הנפרד ותופיע שורה בחשבון הרגיל כך שלא יהיו בעצם הוצאות שוטפות נוספות וגם לא ניתן יהיה לשלם רק את החשבון הרגיל - או הכל או כלום.
האוצר ? טוב, זרקנו עצם לרשויות אבל רוב הכסף בידינו ועוד בלי כל כאב הראש של טרחת גביה וגם סילקו את המוקש של תשלום החשבון הרגיל בלבד. הרי בעצם מגיע להם משהו בשביל העבודה וגם נוסף להם משהו לקופה כך שנוכל לחתוך להם במקום אחר...
הצרכן ? דפוק כמו תמיד. אלא מה חשבתם , יקרה נס ונינצל מהקנס ? נסים יש רק בספרי האגדות.
עכשיו חלק ג' - יו"ר מרכז השלטון המקומי, שלמה בוחבוט שמו, הכריז היום בגאוה ובדאגה לשלום העם כי השלטון המקומי לא ישתף פעולה עם משרד האוצר ולא יגבה את מס הבצורת שהוא קנס שאינו צודק ואינו ראוי. ידו לא תהיה במעל !!
אמנם יפיקו חשבון קנס לכל צרכן בנפרד מהחשבון הרגיל אבל ידם לא תיגע בכסף הזה, שהאוצר יגבה.
הטוקבקיסטים חגגו וקשרו למר בוחבוט כתרים של שבחים. סוף סוף אדם הגון ורציונלי אשר לא נותן את ידו למעשה הנפשע של קנס הבצורת.
קצת מוזר, לא? אם לא משתפים פעולה עם האוצר למה לבזבז כסף על חשבון רשות מקומית כדי להפיק את חשבון הקנס הנפרד ?
לא לדאוג, יש תשובה. לפי הטיוטה של חוק ההסדרים שקראתי הרשות אינה מקבלת אגורה מכך שהיא גובה את הקנס ומעבירה אותו למשרד האוצר. אמנם יש לרשות הטבה קטנה בדרך של החזקה בסכומים הנגבים לתקופה קצרה אבל זו הטבה בטלה בששים לעומת המכה שמרביץ האוצר.
אז עכשיו, כשמוציאים חשבון נפרד שעולה הרבה כסף, במקום עוד שורה בחשבון הרגיל, וצריך אולי גם לגבות אותו בנפרד (כלומר הפקת חשבונות, אולי גם משלוח נפרד, פעולות רישום, פעולות כספיות, אכיפת גביה, תמריצים כאלה ואחרים לעובדים בגלל הכפלת כמות החשבונות, דוחות , סטטיסטיקות ומי יודע מה עוד) יש לגיטימציה לדרוש מהאוצר חלק מהעוגה !! נניח שנקרא לחלק הזה "החזר הוצאות גביה" . בעצם לא חשוב איך נקרא לו, העיקר שחלק מהכסף ישאר בידי הרשות המקומית שכבר יודעת היטב היכן למסמס אותו. (אולי הסבה של עוד רחוב לריצוף משתלב?)
יהיה ויכוח קצר (בסך הכל האוצר רוצה את הכסף מהר ככל האפשר ובמינימום טרחה והוצאה כי כך הבטיח לו חוק ההסדרים) ולא יגיעו להסכמה כי עמדות הצדדים יהיו מרוחקות. בשלב ב' זריז (אחרי הכל מדובר באיזון תקציב דו-שנתי וגם חבל להוציא את ההוצאה הנוספת על החשבון הנפרד הראשון!) ימנו בורר נכבד, נניח שופט לשעבר או שר "בלתי תלוי" כלומר לא שר האוצר ולא שר הפנים, ואולי אפילו את ראש הממשלה בעצמו. הוא יקשיב לעמדות הצדדים , יטיל על מי שיטיל לתת לו תמצית קצרצרה של עמדות הצדדים כפי שימסרו לו בדיווחים עבי כרס עם טבלאות צבעוניות, יחליט על פשרה קצת מתחת לממוצע החשבוני של עמדות הצדדים (כדי שבכל זאת הממשלה תנצח) ומיד הכל יסתדר.
הרשות תסכים לעסוק בגביית הקנס המוקצה מחמת מיאוס (כרגע) כי בעצם היא עדיין אינה מסכימה לו אלא רק נותנת שירותי גביה לאוצר - בכפיה אבל בתמורה מתאימה. עם הזמן, ואולי אפילו מיד כי הרי היתה פשרה בענין היקף החזר ההוצאה, יבוטל רעיון החשבון הנפרד ותופיע שורה בחשבון הרגיל כך שלא יהיו בעצם הוצאות שוטפות נוספות וגם לא ניתן יהיה לשלם רק את החשבון הרגיל - או הכל או כלום.
האוצר ? טוב, זרקנו עצם לרשויות אבל רוב הכסף בידינו ועוד בלי כל כאב הראש של טרחת גביה וגם סילקו את המוקש של תשלום החשבון הרגיל בלבד. הרי בעצם מגיע להם משהו בשביל העבודה וגם נוסף להם משהו לקופה כך שנוכל לחתוך להם במקום אחר...
הצרכן ? דפוק כמו תמיד. אלא מה חשבתם , יקרה נס ונינצל מהקנס ? נסים יש רק בספרי האגדות.
יום ראשון, 12 ביולי 2009
יום שישי, 10 ביולי 2009
הרהור של מעשן ותיק
לאחרונה הקפיצו פעמיים את מחירי הסיגריות עקב תוספת מס - ובמידה משמעותית. בדרך אגב, עוד הרבה מוצרים התייקרו לאחרונה אבל כידוע לפי הסטטיסטיקה והמדד אין אינפלציה. פלאי פלאות, אולי שווה פרסום נפרד ?
אבל לעניננו : המעשנים כבר מזמן מוקצים מחמת מיאוס. יפה, אני מבין את המתנגדים. אבל אינני מבין את המחוקקים אשר אמורים להיות הוגנים במידה סבירה.
חלק נכבד מן המעשנים (שעדיין חיים) התחילו לעשן לפני שנים רבות. אני כבר מעשן קרוב לחמישים שנה. כשהתחלתי, לא היה בכך כל פסול. להיפך, זה היה סממן מבוקש בכל אירוע חברתי וכל שחקן קולנוע מפורסם הצית אינספור סיגריות במשך כל אחד מסרטיו. עישנו בקולנוע, במטוס, במסעדה - ולא באיזור נפרד, זה הגיע אחר כך לפני תחולת האיסור הכללי. הפרסומת דרבנה את העישון, הקופה הציבורית התמלאה מן המסים על הסיגריות, היצרנים, הפרסומאים, המפיצים, המובילים, היבואנים, המשווקים - כולם חיו היטב.
המעשנים האלה הם היום מכורים עד סוף ימיהם. חלק קטן מצליח להפסיק לעשן והשאר כבר די אבודים. את הבריאות כבר הרסו, לסיגריה כבר אין טעם, סכום הכסף שבוזבז במשך כל השנים מדהים. יצרני הסיגריות צברו הון בין אם הגדילו את כמות המרכיבים הממכרים בסיגריות ובין אם סמכו על הטבק שיעשה את שלו בלי עזרה.
אני מבין למה אסרו על העישון במקומות ציבוריים. זכותם של לא מעשנים שלא יעשנו בקרבתם ואם מקפידים על כך הבעיה נפתרה ואיננה קיימת עוד. אבל למה בדיוק יש צורך להטיל גם קנס כספי על מי שמעשן בביתו?
מענישים את מי שכבר דפוק ממילא. למה ? הוא לא יפסיק לעשן בגלל המחיר החדש, לכל היותר הוא יקצץ בהוצאה בסעיף אחר. אז מה, זה יספק את רגש הנקמנות של מתנגדי העישון ? זה יקטין את ההוצאה הרפואית הצפויה ? ההכנסה הנוספת תיועד רק לצרכי בריאות ? הצחקתם אותי. אין קשר בין המנהג המזיק (כן, אני מסכים שהוא כזה ! ) לבין העלאת המס על הסיגריות. פשוט אין מי שיתנגד לכך אז למה לא לגבות עוד מס?
על פי אותו הגיון בדיוק צריך גם לקנוס את המשתזפים הכפייתים בשפת הים - הרי סופם שילקו בסרטן עור, עלות הטיפול על הציבור, אז שישלמו מס שיזוף !! מה בקשר לאוכלי מזון מרובה כולסטרול ? אולי נגבה גם מס מיוחד מהומוסקסואלים ? (טוב, גאים) הרי מישהו יצטרך לממן את הטיפול באיידס אם ילקו בו.
יש עוד אפשרויות רבות לגבות מסים מוזרים אבל אין מי שיעיז להעלות הצעה כזו. רק בנושא העישון הכל מותר.
אבל לעניננו : המעשנים כבר מזמן מוקצים מחמת מיאוס. יפה, אני מבין את המתנגדים. אבל אינני מבין את המחוקקים אשר אמורים להיות הוגנים במידה סבירה.
חלק נכבד מן המעשנים (שעדיין חיים) התחילו לעשן לפני שנים רבות. אני כבר מעשן קרוב לחמישים שנה. כשהתחלתי, לא היה בכך כל פסול. להיפך, זה היה סממן מבוקש בכל אירוע חברתי וכל שחקן קולנוע מפורסם הצית אינספור סיגריות במשך כל אחד מסרטיו. עישנו בקולנוע, במטוס, במסעדה - ולא באיזור נפרד, זה הגיע אחר כך לפני תחולת האיסור הכללי. הפרסומת דרבנה את העישון, הקופה הציבורית התמלאה מן המסים על הסיגריות, היצרנים, הפרסומאים, המפיצים, המובילים, היבואנים, המשווקים - כולם חיו היטב.
המעשנים האלה הם היום מכורים עד סוף ימיהם. חלק קטן מצליח להפסיק לעשן והשאר כבר די אבודים. את הבריאות כבר הרסו, לסיגריה כבר אין טעם, סכום הכסף שבוזבז במשך כל השנים מדהים. יצרני הסיגריות צברו הון בין אם הגדילו את כמות המרכיבים הממכרים בסיגריות ובין אם סמכו על הטבק שיעשה את שלו בלי עזרה.
אני מבין למה אסרו על העישון במקומות ציבוריים. זכותם של לא מעשנים שלא יעשנו בקרבתם ואם מקפידים על כך הבעיה נפתרה ואיננה קיימת עוד. אבל למה בדיוק יש צורך להטיל גם קנס כספי על מי שמעשן בביתו?
מענישים את מי שכבר דפוק ממילא. למה ? הוא לא יפסיק לעשן בגלל המחיר החדש, לכל היותר הוא יקצץ בהוצאה בסעיף אחר. אז מה, זה יספק את רגש הנקמנות של מתנגדי העישון ? זה יקטין את ההוצאה הרפואית הצפויה ? ההכנסה הנוספת תיועד רק לצרכי בריאות ? הצחקתם אותי. אין קשר בין המנהג המזיק (כן, אני מסכים שהוא כזה ! ) לבין העלאת המס על הסיגריות. פשוט אין מי שיתנגד לכך אז למה לא לגבות עוד מס?
על פי אותו הגיון בדיוק צריך גם לקנוס את המשתזפים הכפייתים בשפת הים - הרי סופם שילקו בסרטן עור, עלות הטיפול על הציבור, אז שישלמו מס שיזוף !! מה בקשר לאוכלי מזון מרובה כולסטרול ? אולי נגבה גם מס מיוחד מהומוסקסואלים ? (טוב, גאים) הרי מישהו יצטרך לממן את הטיפול באיידס אם ילקו בו.
יש עוד אפשרויות רבות לגבות מסים מוזרים אבל אין מי שיעיז להעלות הצעה כזו. רק בנושא העישון הכל מותר.
יום שני, 6 ביולי 2009
למי מותר לשקר ? (רשימה חלקית)
כדי לדייק, לשקר כולל
- לסלף עובדות
- ליפות עובדות
- להשמיט חלק מהעובדות
- להמציא עובדות
- לא לבדוק את העובדות לאשורן לפני שפותחים את הפה
ויש עוד כמה....
אז למי מותר?
- לפוליטיקאים - זה ברור
- לכותבי מצעי מפלגות - איך אפשר בלי זה?
- לבכירי ממשל - טוב, מה רציתם, שיודיעו מראש על פיחות, על מלחמה, על העלאת מיסים, בעצם כמעט על כל פעולה
- לעורכי דין - קודם כל מכחישים הכל, במיוחד בכתבי טענות בבית משפט. מה לעשות, זה החוק - מה שלא מוכחש הוא בבחינת מוסכם וחוץ מזה אני מייצג את האינטרסים של הצד שלי. מותר אפילו לטעון טענות סותרות בעזרת מילת הקסם "לחילופין" כגון "לא קיבלתי ממנו הלוואה, לחילופין החזרתי אותה, לחילופי חילופין זו לא היתה הלוואה אלא מתנה"
- למנהלי חברות - הרי לא נגלה מידע שיזיק למחיר המניה וחוץ מזה רואי החשבון שלנו אישרו את הדו"חות
- למואשמים בשחיתות - שופכים את דמי...
- לעיתונאי - זה מה שמסר המקור החסוי שלי ותאמין לי , הוא מבין בחומר גם אם אני לא מבין כלום
- לאנליסט - ואני לגמרי לא מושפע מהחלטות המעביד שלי לנצל הזדמנות אחרי הפרסום ולקנות בזול או למכור ביוקר
- לכוחות הבטחון למיניהם - ראשית זה חסוי ושנית לא יעלה על הדעת שנפגע בחקירה המתנהלת כרגע
- לכל מוכר ומשווק - זה הכי טוב, זה נראה נהדר עליך, זה מבצע שלא יחזור...
- למאמינים למיניהם - הרב הרשה, הגורו הרשה, יש פסק הלכה, זה למטרה טובה, אני אתודה בביקור הבא בכנסיה וימחלו לי
הרשימה פתוחה, הוסיפו כאוות רוחכם.
למי אסור לשקר ? - לך (כמובן רק אם אתה לא ברשימה לעיל)
- לסלף עובדות
- ליפות עובדות
- להשמיט חלק מהעובדות
- להמציא עובדות
- לא לבדוק את העובדות לאשורן לפני שפותחים את הפה
ויש עוד כמה....
אז למי מותר?
- לפוליטיקאים - זה ברור
- לכותבי מצעי מפלגות - איך אפשר בלי זה?
- לבכירי ממשל - טוב, מה רציתם, שיודיעו מראש על פיחות, על מלחמה, על העלאת מיסים, בעצם כמעט על כל פעולה
- לעורכי דין - קודם כל מכחישים הכל, במיוחד בכתבי טענות בבית משפט. מה לעשות, זה החוק - מה שלא מוכחש הוא בבחינת מוסכם וחוץ מזה אני מייצג את האינטרסים של הצד שלי. מותר אפילו לטעון טענות סותרות בעזרת מילת הקסם "לחילופין" כגון "לא קיבלתי ממנו הלוואה, לחילופין החזרתי אותה, לחילופי חילופין זו לא היתה הלוואה אלא מתנה"
- למנהלי חברות - הרי לא נגלה מידע שיזיק למחיר המניה וחוץ מזה רואי החשבון שלנו אישרו את הדו"חות
- למואשמים בשחיתות - שופכים את דמי...
- לעיתונאי - זה מה שמסר המקור החסוי שלי ותאמין לי , הוא מבין בחומר גם אם אני לא מבין כלום
- לאנליסט - ואני לגמרי לא מושפע מהחלטות המעביד שלי לנצל הזדמנות אחרי הפרסום ולקנות בזול או למכור ביוקר
- לכוחות הבטחון למיניהם - ראשית זה חסוי ושנית לא יעלה על הדעת שנפגע בחקירה המתנהלת כרגע
- לכל מוכר ומשווק - זה הכי טוב, זה נראה נהדר עליך, זה מבצע שלא יחזור...
- למאמינים למיניהם - הרב הרשה, הגורו הרשה, יש פסק הלכה, זה למטרה טובה, אני אתודה בביקור הבא בכנסיה וימחלו לי
הרשימה פתוחה, הוסיפו כאוות רוחכם.
למי אסור לשקר ? - לך (כמובן רק אם אתה לא ברשימה לעיל)
יום שבת, 4 ביולי 2009
מיחזור אשפה ביתית
לעתים מזומנות מופיע במדיה (במיוחד מצטלם טוב בטלויזיה) הנושא של הרי האשפה הביתית העומדים בסופו של דבר לקבור את כולנו.
לכך תמיד מצטרפת השאלה "למה לא ממחזרים" ביחד עם תזכורת להצלחת המיחזור ביפן או בקליפורניה והתמיהה למה אצלנו אי אפשר.
אז אקדיש מילה לשאלה מי אשם. לדעתי - אך ורק היצרנים. לא הצרכן החליט על מעבר מבקבוקי זכוכית לבקבוקי פלסטיק שאינו מתכלה - ואין לצרכן אופציה לבחור אחרת. על פי ההגיון צריך להיות הרבה יותר קל למדינה לטפל ב- 10 יצרני משקאות קלים ומים מאשר לחנך (וזה לא מספיק, ראה בהמשך) 7 מליון צרכנים. כך גם בנושא שקיות הפלסטיק ברשתות השיווק.
אבל ליצרנים ולרשתות יש כח וגם לובי ולצרכנים אין. ליצרנים גם יש אצבע המראה (כשנוח) שבכל העולם עברו לפלסטיק.
אבל נלך הלאה. כל מי שביקר בקליפורניה ראה שליד כל בית יש פחי אשפה נפרדים לכל סוג אשפה. ישנם מקומות באירופה בהם ראיתי פחים נפרדים לזכוכית חסרת צבע ולזכוכית צבעונית כי יין ובירה לא משווקים בבקבוקי פלסטיק. כל זה כדי להקל על המיחזור.
מה בארץ? העבירו אחריות לצרכן. פיזרו כמה מיכלים לבקבוקים וכמה מיכלים לנייר במקומות מרכזיים בכל ישוב ומצפים שכל האזרחים יפרידו אשפה בביתם, יצברו אותה ואז יביאו אותה לנקודת האיסוף. חכם ? לא ? אפילו מזכיר קצת את חלוקת הדואר במרכזי חלוקה.
לא, לא חכם. בדרך אגב, אילו כל האזרחים היו נענים לקריאה ממילא לא היה מקום מספיק בנקודות האיסוף. גם עתה כאשר אני מגיע עם אוסף בקבוקים לנקודת האיסוף והמארז מלא (ענין לא נדיר) אני צריך לבחור בין להניח את הבקבוקים ליד המארז (לא בדיוק מועיל) או להחזיר אותם הביתה עד לביקור הנוסף.
גם ענין הפשע המאורגן השולט באיסוף הבקבוקים לא מוסיף תועלת.
כרגיל זה ענין של תקציב ואינטרסים. נניח שימצא התקציב להעמיד מספר פחים ליד כל בית (וראיתי התחלה במרכז רעננה, כל הכבוד !!). עכשיו מתעוררת בעית האיסוף. או שיבנו משאיות איסוף חדשות עם תאים נפרדים לכל סוג אשפה או שיגדילו את צי המשאיות ואת תדירות הנסיעות ויאספו כל סוג אשפה בנפרד.
מי ישלם? יצרני האריזות ? אפשר לשכוח מזה.
אלה שמרויחים מהמיחזור ? חס וחלילה, הם הרי עושים עבודה קדושה למען העם והמדינה וצריך לשלם להם, לא לגבות מהם...
ניקח מסעיף תקציבי פחות חשוב ? גם מזה אפשר לשכוח, אין סעיף פחות חשוב כאשר באים לקצץ.
נעלה מסים עירוניים ? גם זה לא בדיוק פשוט.
נקבל תקציב ממשלתי מיוחד לרשויות ?(זו הרי בעיה לאומית !) - הצחקתם.
טוב, נמשיך לסמוך על האזרחות הטובה. ממש לא לענין, מספיק טרדות יש לכל אזרח גם ככה ומסים הוא משלם בשפע בדיוק כדי שהרשויות יטפלו בנושאים כאלה לא על בסיס התנדבותי. מחר יבקשו שנחליף נורות בתאורת הרחוב בהתנדבות כי אין תקציב.
לפחות המדיה מרויחה - נזכה למיחזור הנושא ביום מת מבחינת החדשות.
לכך תמיד מצטרפת השאלה "למה לא ממחזרים" ביחד עם תזכורת להצלחת המיחזור ביפן או בקליפורניה והתמיהה למה אצלנו אי אפשר.
אז אקדיש מילה לשאלה מי אשם. לדעתי - אך ורק היצרנים. לא הצרכן החליט על מעבר מבקבוקי זכוכית לבקבוקי פלסטיק שאינו מתכלה - ואין לצרכן אופציה לבחור אחרת. על פי ההגיון צריך להיות הרבה יותר קל למדינה לטפל ב- 10 יצרני משקאות קלים ומים מאשר לחנך (וזה לא מספיק, ראה בהמשך) 7 מליון צרכנים. כך גם בנושא שקיות הפלסטיק ברשתות השיווק.
אבל ליצרנים ולרשתות יש כח וגם לובי ולצרכנים אין. ליצרנים גם יש אצבע המראה (כשנוח) שבכל העולם עברו לפלסטיק.
אבל נלך הלאה. כל מי שביקר בקליפורניה ראה שליד כל בית יש פחי אשפה נפרדים לכל סוג אשפה. ישנם מקומות באירופה בהם ראיתי פחים נפרדים לזכוכית חסרת צבע ולזכוכית צבעונית כי יין ובירה לא משווקים בבקבוקי פלסטיק. כל זה כדי להקל על המיחזור.
מה בארץ? העבירו אחריות לצרכן. פיזרו כמה מיכלים לבקבוקים וכמה מיכלים לנייר במקומות מרכזיים בכל ישוב ומצפים שכל האזרחים יפרידו אשפה בביתם, יצברו אותה ואז יביאו אותה לנקודת האיסוף. חכם ? לא ? אפילו מזכיר קצת את חלוקת הדואר במרכזי חלוקה.
לא, לא חכם. בדרך אגב, אילו כל האזרחים היו נענים לקריאה ממילא לא היה מקום מספיק בנקודות האיסוף. גם עתה כאשר אני מגיע עם אוסף בקבוקים לנקודת האיסוף והמארז מלא (ענין לא נדיר) אני צריך לבחור בין להניח את הבקבוקים ליד המארז (לא בדיוק מועיל) או להחזיר אותם הביתה עד לביקור הנוסף.
גם ענין הפשע המאורגן השולט באיסוף הבקבוקים לא מוסיף תועלת.
כרגיל זה ענין של תקציב ואינטרסים. נניח שימצא התקציב להעמיד מספר פחים ליד כל בית (וראיתי התחלה במרכז רעננה, כל הכבוד !!). עכשיו מתעוררת בעית האיסוף. או שיבנו משאיות איסוף חדשות עם תאים נפרדים לכל סוג אשפה או שיגדילו את צי המשאיות ואת תדירות הנסיעות ויאספו כל סוג אשפה בנפרד.
מי ישלם? יצרני האריזות ? אפשר לשכוח מזה.
אלה שמרויחים מהמיחזור ? חס וחלילה, הם הרי עושים עבודה קדושה למען העם והמדינה וצריך לשלם להם, לא לגבות מהם...
ניקח מסעיף תקציבי פחות חשוב ? גם מזה אפשר לשכוח, אין סעיף פחות חשוב כאשר באים לקצץ.
נעלה מסים עירוניים ? גם זה לא בדיוק פשוט.
נקבל תקציב ממשלתי מיוחד לרשויות ?(זו הרי בעיה לאומית !) - הצחקתם.
טוב, נמשיך לסמוך על האזרחות הטובה. ממש לא לענין, מספיק טרדות יש לכל אזרח גם ככה ומסים הוא משלם בשפע בדיוק כדי שהרשויות יטפלו בנושאים כאלה לא על בסיס התנדבותי. מחר יבקשו שנחליף נורות בתאורת הרחוב בהתנדבות כי אין תקציב.
לפחות המדיה מרויחה - נזכה למיחזור הנושא ביום מת מבחינת החדשות.
יום שישי, 3 ביולי 2009
המלצה על ספר
אני נוהג לקרוא 4-6 ספרים בשבוע. חלקם סמרטוטים גרועים, חלקם סמרטוטים מוצלחים, מעט טובים ומיעוט שבמיעוט יוצאי דופן. זו דרך נהדרת למלא זמן פנוי ועל כך אולי ארחיב בהזדמנות אחרת.
בחישוב זהיר מדובר ב 250 ספרים בשנה ובכמה עשרות שנים. מדובר על כן באלפי ספרים, ודאי הרבה אבל כמובן טיפה בים לעומת כמות הספרים שבנמצא.
לעתים רחוקות אני נפגש בספר (ואם יש לי מזל - בסופר) שאיננו דומה לשום ספר אחר (או לכתיבה של סופר אחר) שקראתי קודם. פגישה כזו היא שמחה גדולה.
על כן אני מבקש להמליץ על אלגנטיות של קיפוד, מוריאל ברברי, הוצאת כתר
תגובות יתקבלו בברכה
בחישוב זהיר מדובר ב 250 ספרים בשנה ובכמה עשרות שנים. מדובר על כן באלפי ספרים, ודאי הרבה אבל כמובן טיפה בים לעומת כמות הספרים שבנמצא.
לעתים רחוקות אני נפגש בספר (ואם יש לי מזל - בסופר) שאיננו דומה לשום ספר אחר (או לכתיבה של סופר אחר) שקראתי קודם. פגישה כזו היא שמחה גדולה.
על כן אני מבקש להמליץ על אלגנטיות של קיפוד, מוריאל ברברי, הוצאת כתר
תגובות יתקבלו בברכה
יום חמישי, 2 ביולי 2009
שוויון זכויות לאזרח? לא בדואר ישראל !!
כבר שנים רבות שהדואר נותן שני סוגי שירות לשני סוגי אזרחי המדינה
- אלה שמקבלים את הדואר לתיבת הדואר בביתם ולעומתם
- אלה שנאלצים לטרוח ללכת לסניף הדואר (או למרכז החלוקה) כדי לקבל את הדואר
היו ודאי סיבות טובות לכך. אני זוכר במעומעם דיבורים על חוסר בדוורים, על הבעיתיות בחלוקה באיזורים של בניה צמודת קרקע ועוד תירוצים כלכליים כאלה ואחרים.
מוזר שיש מדינות בעולם בהן המכתב מגיע עד היעד (או לקצה שביל הגישה ליעד) גם אם היעד מבודד למדי. לא רק מגיע אלא שהדוור גם אוסף באותה הזדמנות דואר למשלוח שהושאר בתיבה של האזרח.
הנזק והטרחה למקבל השירות מסוג ב' ברורים. לא רק שאתה צריך להגיע אל מרכז החלוקה כדי לקבל דואר, אתה צריך להגיע אליו גם כדי לגלות שאין עבורך דואר ...
בתור בונוס : ככל הנראה הדואר נותן תעריף מוזל לשולחי דואר זבל (טוב, פרסומת..) ללא צורך בכתובת, מעטפה ובול אלא בחלוקה ישירה לכל תיבות הדואר במרכז החלוקה. על כן היחס בין דואר אמיתי (כולל אינספור ניירת מהבנק) לדואר זבל הוא לפחות 1 : 5 וכנראה הרבה יותר.
ניסיתי לברר אם אפשר לבחור לא לקבל את דואר הזבל. מסתבר שאי אפשר אלא אם תשכור תיבת דואר בתשלום. התיבה הניתנת "חינם" כפיצוי על אי חלוקת הדואר לבתים כוללת גם בונוס חינם של דואר זבל.
לא אאריך בענין, מי שמקבל דואר וזבל בתיבת ה"חינם" יודע היטב על מה אני מדבר.
ומה כאשר שולחים אליך דבר דואר עם כתובת של ממש, שם , רחוב, מספר בית? יש בסניף מי שאמור לתרגם כתובות למספרי תיבות. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא. גם דואר מהיר מגיע לתיבה, גם הודעה על דואר רשום, גם הודעה על דבר דואר גדול שאינו נכנס לתיבה. אם מצאת הודעה בתיבה תיזכר בפרס ההפתעה של משחק המונופול - זכית בביקור גם בסניף.
אבל יש גם היבט ציבורי. נכון, הדואר חוסך משכורות של דוורים אבל מצד שני זרם המכוניות ליד מרכז החלוקה מדגים היטב איך העבירו את סעיף ההוצאה הזה אל מקבלי הדואר. כמה זמן מבזבזים, כמה דלק שורפים, כמה זיהום אויר מיצרים, כמה מדרכות הורסים (כי אין חניה שתספיק לכל המבקרים) - אבל זה לא סעיף בתקציב משרד הדואר ועל כן זה לא מזיז לאף אחד שם.
יש אבטלה רצינית במשק. אולי כדאי לשכור דוורים ולפתור שתי בעיות בבת אחת?
אני תוהה, אם הדבר היה מגיע למבחן בג"צ האם היו השופטים הנכבדים רואים בכך מעשה שלטוני כשר למרות אי השוויון בשירות? או אולי, כדברי המחוקקים, הפרקליטים והשופטים המלומדים אין כאן פגיעה במידה (וחלקם גורסים "מידתיות") שאינה ראויה?
- אלה שמקבלים את הדואר לתיבת הדואר בביתם ולעומתם
- אלה שנאלצים לטרוח ללכת לסניף הדואר (או למרכז החלוקה) כדי לקבל את הדואר
היו ודאי סיבות טובות לכך. אני זוכר במעומעם דיבורים על חוסר בדוורים, על הבעיתיות בחלוקה באיזורים של בניה צמודת קרקע ועוד תירוצים כלכליים כאלה ואחרים.
מוזר שיש מדינות בעולם בהן המכתב מגיע עד היעד (או לקצה שביל הגישה ליעד) גם אם היעד מבודד למדי. לא רק מגיע אלא שהדוור גם אוסף באותה הזדמנות דואר למשלוח שהושאר בתיבה של האזרח.
הנזק והטרחה למקבל השירות מסוג ב' ברורים. לא רק שאתה צריך להגיע אל מרכז החלוקה כדי לקבל דואר, אתה צריך להגיע אליו גם כדי לגלות שאין עבורך דואר ...
בתור בונוס : ככל הנראה הדואר נותן תעריף מוזל לשולחי דואר זבל (טוב, פרסומת..) ללא צורך בכתובת, מעטפה ובול אלא בחלוקה ישירה לכל תיבות הדואר במרכז החלוקה. על כן היחס בין דואר אמיתי (כולל אינספור ניירת מהבנק) לדואר זבל הוא לפחות 1 : 5 וכנראה הרבה יותר.
ניסיתי לברר אם אפשר לבחור לא לקבל את דואר הזבל. מסתבר שאי אפשר אלא אם תשכור תיבת דואר בתשלום. התיבה הניתנת "חינם" כפיצוי על אי חלוקת הדואר לבתים כוללת גם בונוס חינם של דואר זבל.
לא אאריך בענין, מי שמקבל דואר וזבל בתיבת ה"חינם" יודע היטב על מה אני מדבר.
ומה כאשר שולחים אליך דבר דואר עם כתובת של ממש, שם , רחוב, מספר בית? יש בסניף מי שאמור לתרגם כתובות למספרי תיבות. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא. גם דואר מהיר מגיע לתיבה, גם הודעה על דואר רשום, גם הודעה על דבר דואר גדול שאינו נכנס לתיבה. אם מצאת הודעה בתיבה תיזכר בפרס ההפתעה של משחק המונופול - זכית בביקור גם בסניף.
אבל יש גם היבט ציבורי. נכון, הדואר חוסך משכורות של דוורים אבל מצד שני זרם המכוניות ליד מרכז החלוקה מדגים היטב איך העבירו את סעיף ההוצאה הזה אל מקבלי הדואר. כמה זמן מבזבזים, כמה דלק שורפים, כמה זיהום אויר מיצרים, כמה מדרכות הורסים (כי אין חניה שתספיק לכל המבקרים) - אבל זה לא סעיף בתקציב משרד הדואר ועל כן זה לא מזיז לאף אחד שם.
יש אבטלה רצינית במשק. אולי כדאי לשכור דוורים ולפתור שתי בעיות בבת אחת?
אני תוהה, אם הדבר היה מגיע למבחן בג"צ האם היו השופטים הנכבדים רואים בכך מעשה שלטוני כשר למרות אי השוויון בשירות? או אולי, כדברי המחוקקים, הפרקליטים והשופטים המלומדים אין כאן פגיעה במידה (וחלקם גורסים "מידתיות") שאינה ראויה?
יום ראשון, 21 ביוני 2009
ריצוף משתלב
כבר כמה שנים שכל הרשויות המקומיות מתהדרות בהסבת רחובות לריצוף משתלב. מרגע שהתחילו יש כנראה גם לחץ של תושבים שעוד לא זכו לכך להסב גם את הרחוב שלהם למראה העכשווי.
אינני יודע מה השיקולים המדויקים שהביאו לכך אבל מבחינת התושבים שחושבים גם על איכות חיים ולא רק על איך ישפיע הדבר על ערך דירתם או ביתם זה ממש אסון.
לפחות ברחוב מגורי באבן יהודה, המעבר לריצוף משתלב העלים את המדרכות המוגבהות שהיו קודם. במקום מדרכה יש פס לבן המסמן את איזור המדרכה אבל אין הפרש מפלס. על כן כל הרכב החונה ברחוב חונה למעשה על השטח המוקצה למדרכה והולכי הרגל (במיוחד עם עגלת תינוקות) נאלצים ללכת במרכז הכביש. גם אי נוחות וגם סכנה בטיחותית - מי האויל שתכנן ככה? ודאי יועץ תחבורה נכבד שקיבל שכר נאה בעד היעוץ והתכנון.
תרמו לפיאסקו גם מחלקות אחרות אשר תקעו (ממש ככה) עצים ו/או עמודי תאורה ובדרך כלל גם כאלה וגם כאלה במרכזי המדרכות המסומנות. מכיון שהעצים והעמודים הם במפלס הכביש צריך להגן עליהם מפגיעת כלי רכב. איך עושים את זה ? בונים מסגרת מוגבהת מסביב לעץ או לעמוד. המסגרת מאלמנטים של בטון עם פינות חדות, פשוט נפלא להיתקל וליפול עליהם בחשיכה וגם קל מאד לפוצץ צמיג על פינת המסגרת. אין צורך לומר שכך חיסלו אפשרות הליכה נוחה על "המדרכה" גם אם במקרה אין מכוניות חונות עליה.
ואחרי שנתיים שלוש : בין אבני הריצוף המשתלב צצים עשבי בר, חלק מהאבנים שוקעות, חלק גדול יותר מתרוממות בגלל שרשי העצים שנשתלו. כל תיקון (ביוב, כבלים וכו') יוצר משטח גלי למהדרין, כתמי השמן שנזל מרכב יוצרים פסיפס מרהיב.
בשורה התחתונה - מפגע של ממש.
אז אולי די כבר עם השטות הזו, אם לא במקום שכבר קלקלו אז לפחות ברחובות חדשים שנסללים? לא, אין סכוי כל עוד ריצוף משתלב הוא IN ושכל ישר הוא OUT .
אינני יודע מה השיקולים המדויקים שהביאו לכך אבל מבחינת התושבים שחושבים גם על איכות חיים ולא רק על איך ישפיע הדבר על ערך דירתם או ביתם זה ממש אסון.
לפחות ברחוב מגורי באבן יהודה, המעבר לריצוף משתלב העלים את המדרכות המוגבהות שהיו קודם. במקום מדרכה יש פס לבן המסמן את איזור המדרכה אבל אין הפרש מפלס. על כן כל הרכב החונה ברחוב חונה למעשה על השטח המוקצה למדרכה והולכי הרגל (במיוחד עם עגלת תינוקות) נאלצים ללכת במרכז הכביש. גם אי נוחות וגם סכנה בטיחותית - מי האויל שתכנן ככה? ודאי יועץ תחבורה נכבד שקיבל שכר נאה בעד היעוץ והתכנון.
תרמו לפיאסקו גם מחלקות אחרות אשר תקעו (ממש ככה) עצים ו/או עמודי תאורה ובדרך כלל גם כאלה וגם כאלה במרכזי המדרכות המסומנות. מכיון שהעצים והעמודים הם במפלס הכביש צריך להגן עליהם מפגיעת כלי רכב. איך עושים את זה ? בונים מסגרת מוגבהת מסביב לעץ או לעמוד. המסגרת מאלמנטים של בטון עם פינות חדות, פשוט נפלא להיתקל וליפול עליהם בחשיכה וגם קל מאד לפוצץ צמיג על פינת המסגרת. אין צורך לומר שכך חיסלו אפשרות הליכה נוחה על "המדרכה" גם אם במקרה אין מכוניות חונות עליה.
ואחרי שנתיים שלוש : בין אבני הריצוף המשתלב צצים עשבי בר, חלק מהאבנים שוקעות, חלק גדול יותר מתרוממות בגלל שרשי העצים שנשתלו. כל תיקון (ביוב, כבלים וכו') יוצר משטח גלי למהדרין, כתמי השמן שנזל מרכב יוצרים פסיפס מרהיב.
בשורה התחתונה - מפגע של ממש.
אז אולי די כבר עם השטות הזו, אם לא במקום שכבר קלקלו אז לפחות ברחובות חדשים שנסללים? לא, אין סכוי כל עוד ריצוף משתלב הוא IN ושכל ישר הוא OUT .
יום שלישי, 16 ביוני 2009
למה אין מלה עברית ל - RETIRED ?
או אולי יש ואינני מכיר אותה ? התרגום המילולי ל "פרוש" לא בדיוק מצלצל נכון.
פרשת מעבודה סדירה, בגלל גיל או מכל סיבה אחרת.
יש שמכנים אותך פנסיונר. יש שדבקים בעברית ומשתמשים במלה גמלאי.
כך או כך, ביסוד המלה יש הנחה שאתה מקבל פנסיה - טוב, בסדר, גמלה - ממישהו. בעיקרון מדובר בתשלום ממעביד לשעבר בעד תקופת עבודתך או מחברת בטוח בתמורה לכספים שהופרשו לכך.
אבל אם אתה לא מקבל פנסיה מאף אחד איך תגדיר את עצמך ? גם כאשר כבר תהיה זכאי או תהיי זכאית לתשלום מהבטוח הלאומי זאת "קיצבת זיקנה" ולא פנסיה (וממילא היא בטלה בששים).
לתשומת לב האקדמיה ללשון העברית.
פרשת מעבודה סדירה, בגלל גיל או מכל סיבה אחרת.
יש שמכנים אותך פנסיונר. יש שדבקים בעברית ומשתמשים במלה גמלאי.
כך או כך, ביסוד המלה יש הנחה שאתה מקבל פנסיה - טוב, בסדר, גמלה - ממישהו. בעיקרון מדובר בתשלום ממעביד לשעבר בעד תקופת עבודתך או מחברת בטוח בתמורה לכספים שהופרשו לכך.
אבל אם אתה לא מקבל פנסיה מאף אחד איך תגדיר את עצמך ? גם כאשר כבר תהיה זכאי או תהיי זכאית לתשלום מהבטוח הלאומי זאת "קיצבת זיקנה" ולא פנסיה (וממילא היא בטלה בששים).
לתשומת לב האקדמיה ללשון העברית.
כמה כרטיסי אשראי צריך בן אדם ?
התשובה הקצרה : כמה שפחות
התשובה הארוכה : במשך שנים דחפו לנו כרטיסי אשראי במבצעים כאלה ואחרים. חינם לשנה, יותר נקודות, יחסי המרה משופרים לנקודות, פיצול מועדי חיוב, לא כל עסק מקבל כל כרטיס, הרגשת בטחון...
בתום המבצעים התברר תמיד כי יש חיוב של מאות שקלים לשנה בעד כל כרטיס אשראי אלא אם בוצעו בו 5-6 פעולות בכל חודש. על זה עוד אפשר היה להתגבר אם כי זה חייב מעקב מסודר אחרי כל כרטיס וחלוקת הרכישות בין כל הכרטיסים. כנראה שגם חברות האשראי חיו לא רע, הרי הן גובות עמלה מהמוכר בעד כל עסקה.
אבל גם זה עבר. עכשיו יש עמלה חדשית בעד כל כרטיס, 19 ש"ח לחודש (או קצת שונה לפי סוג הכרטיס). הנחה תינתן אם ההיקף הכספי של הרכישות מגיע למינימום מסוים.
גם המדינה משתתפת בחגיגה כי העמלה לעיל כוללת גם מע"מ. ממש מבצע לעידוד הצרכנות.
באופן מוזר (שודאי יודע היחצ"ן להסביר שאי אפשר אחרת) , את ההנחה - אם מגיעה - נותנים חודש לאחר שגבו את העמלה מן הלקוח. אולי צריך לשדרג את מערכות המיחשוב כדי שלא יצטרכו חודש נוסף כדי לסכם את סכומי הקניה, כאילו שאינם ברורים בעת עריכת הדו"ח החדשי. דרך נאה מצאו חברות כרטיסי האשראי כדי לקבל אשראי חינם לחודש. אם יש רק 5,000,000 כרטיסי אשראי בישראל חישבו וחשבו לבד כמה אשראי חינם ניתן כאן.
אז הלכתי לבנק לבטל כרטיס אשראי מיותר.
אני : אני מבקש לבטל את הכרטיס הזה
עובדת הבנק : ?????? (הבעת תמהון אין קץ), לבטל? מה קרה ?
אני : לא שווה לשלם את העמלה החדשית
עובדת הבנק : אבל איך אפשר בלי כרטיס אשראי ?
אני : יש לי עוד שני כרטיסים, אין צורך בשלישי
עובדת הבנק : אבל זה יותר נוח כשיש כמה וגם העמלה זה כסף קטן
אני : אולי זה כסף קטן אבל אין סיבה לזרוק אותו
עובדת הבנק : חכה, אבדוק אם אפשר לסדר הנחה
אני : חבל שתטרחי להשיג לי 2 ש"ח הנחה
עובדת הבנק : זו לא טרחה, רק שיחת טלפון, חכה רגע.
אקצר כאן. אי אפשר היה לקבל הנחה. הכרטיס בוטל. בינתיים הוא לא חסר לי. גם חברת האשראי בודאי לא מרגישה חוסר של 19 ש"ח.
אבל אם יבטלו עוד חצי מליון כרטיסים אולי גם אצלם ירד האסימון כי זה כבר ישפיע על הדוחות השנתיים.
התשובה הארוכה : במשך שנים דחפו לנו כרטיסי אשראי במבצעים כאלה ואחרים. חינם לשנה, יותר נקודות, יחסי המרה משופרים לנקודות, פיצול מועדי חיוב, לא כל עסק מקבל כל כרטיס, הרגשת בטחון...
בתום המבצעים התברר תמיד כי יש חיוב של מאות שקלים לשנה בעד כל כרטיס אשראי אלא אם בוצעו בו 5-6 פעולות בכל חודש. על זה עוד אפשר היה להתגבר אם כי זה חייב מעקב מסודר אחרי כל כרטיס וחלוקת הרכישות בין כל הכרטיסים. כנראה שגם חברות האשראי חיו לא רע, הרי הן גובות עמלה מהמוכר בעד כל עסקה.
אבל גם זה עבר. עכשיו יש עמלה חדשית בעד כל כרטיס, 19 ש"ח לחודש (או קצת שונה לפי סוג הכרטיס). הנחה תינתן אם ההיקף הכספי של הרכישות מגיע למינימום מסוים.
גם המדינה משתתפת בחגיגה כי העמלה לעיל כוללת גם מע"מ. ממש מבצע לעידוד הצרכנות.
באופן מוזר (שודאי יודע היחצ"ן להסביר שאי אפשר אחרת) , את ההנחה - אם מגיעה - נותנים חודש לאחר שגבו את העמלה מן הלקוח. אולי צריך לשדרג את מערכות המיחשוב כדי שלא יצטרכו חודש נוסף כדי לסכם את סכומי הקניה, כאילו שאינם ברורים בעת עריכת הדו"ח החדשי. דרך נאה מצאו חברות כרטיסי האשראי כדי לקבל אשראי חינם לחודש. אם יש רק 5,000,000 כרטיסי אשראי בישראל חישבו וחשבו לבד כמה אשראי חינם ניתן כאן.
אז הלכתי לבנק לבטל כרטיס אשראי מיותר.
אני : אני מבקש לבטל את הכרטיס הזה
עובדת הבנק : ?????? (הבעת תמהון אין קץ), לבטל? מה קרה ?
אני : לא שווה לשלם את העמלה החדשית
עובדת הבנק : אבל איך אפשר בלי כרטיס אשראי ?
אני : יש לי עוד שני כרטיסים, אין צורך בשלישי
עובדת הבנק : אבל זה יותר נוח כשיש כמה וגם העמלה זה כסף קטן
אני : אולי זה כסף קטן אבל אין סיבה לזרוק אותו
עובדת הבנק : חכה, אבדוק אם אפשר לסדר הנחה
אני : חבל שתטרחי להשיג לי 2 ש"ח הנחה
עובדת הבנק : זו לא טרחה, רק שיחת טלפון, חכה רגע.
אקצר כאן. אי אפשר היה לקבל הנחה. הכרטיס בוטל. בינתיים הוא לא חסר לי. גם חברת האשראי בודאי לא מרגישה חוסר של 19 ש"ח.
אבל אם יבטלו עוד חצי מליון כרטיסים אולי גם אצלם ירד האסימון כי זה כבר ישפיע על הדוחות השנתיים.
יום שבת, 13 ביוני 2009
בן מיעוטים או אולי זן נכחד ?
בימינו שם המשחק הוא כנראה להיות שייך לקבוצת התיחסות כזו או אחרת. יש לנו כאלה בלי סוף. הנה רשימה של חלק קטן מאד מתוך הקבוצות שאיני שייך להן - הסדר ממש לא מחייב :
אינני ולא הייתי חבר בשום מפלגה
אינני ולא הייתי עובד מדינה
אינני חבר ב"חבר" כי לא שירתתי בשירות קבע בצה"ל, רק בחובה ובמילואים
אינני ולא הייתי עובד של חברת החשמל או רשות הנמלים או כיוצא בזה ארגונים בעלי ועד חזק
אינני שייך למגזר הערבי וכנראה גם אינני מוכר כיהודי על ידי חלק מהרבנים כי אינני שומר שבת ואני אוכל טריפה מידי פעם
אינני נוסע ברכב ליסינג
אינני אוהד של שום קבוצת כדורגל או כדורסל
אינני פנסיונר של שום ארגון למרות שעל פי גילי הייתי שמח לקבל פנסיה של ממש ממישהו (אפילו מבטוח לאומי)
אינני בן למשפחה חד הורית
אינני ולא הייתי צרכן סמים, גם לא קלים
אינני מתנחל
אינני עולה חדש
אינני חושב "שתרמתי" את ילדי לשרות בצה"ל, הם רצו לשרת.
אינני מנפגעי המשכנתאות
אינני חושב שעשיתי טובה למדינה בכך שלא היגרתי למדינה אחרת
אינני ולא הייתי אף פעם במשיכת יתר בבנק - מתוך הכרה שזה רע.
אינני משתמש בפייסבוק, בטויטר או בכל מערכת "חברתית".
אינני מעשן סיגריות תוצרת חוץ
אינני נוהג ברכב 4X4 , לא רך ולא אמיתי
ויש עוד הרבה, לא אספיק למנות את כולן
ודאי שיש חיתוך בין הקבוצות לעיל ויש המשתייכים להרבה יותר מאחת מהן. יחד עם זאת, אם תצרפו את סך הכל המשתייכים לפחות לאחת מהקבוצות הללו תראו שזה רוב מכריע מאוכלוסית המדינה.
על כן, המסקנה המתבקשת היא שאני שייך למיעוט ואולי אפילו למיעוט שבמיעוט ואין שום קבוצת לחץ שתפעל למעני.
פעם הייתי ודאי מוגדר כשייך לרוב הדומם. זו טעות גדולה, מדובר במיעוט הדומם !!
אמנם ידוע שתמיד "דופקים" את המיעוטים, אבל לי זה ממש לא מפריע. אני דוקא שמח בחלקי.
מתי אני מתרגז - כאשר אלה שכן חברים בקבוצות הללו דורשים לעצמם זכויות יתר בגלל חברותם ועוד יותר כאשר דרישתם נענית. למה בדיוק מגיע להם מה שלא מגיע לאחרים ?
המשך יבוא, אני מקווה.
אינני ולא הייתי חבר בשום מפלגה
אינני ולא הייתי עובד מדינה
אינני חבר ב"חבר" כי לא שירתתי בשירות קבע בצה"ל, רק בחובה ובמילואים
אינני ולא הייתי עובד של חברת החשמל או רשות הנמלים או כיוצא בזה ארגונים בעלי ועד חזק
אינני שייך למגזר הערבי וכנראה גם אינני מוכר כיהודי על ידי חלק מהרבנים כי אינני שומר שבת ואני אוכל טריפה מידי פעם
אינני נוסע ברכב ליסינג
אינני אוהד של שום קבוצת כדורגל או כדורסל
אינני פנסיונר של שום ארגון למרות שעל פי גילי הייתי שמח לקבל פנסיה של ממש ממישהו (אפילו מבטוח לאומי)
אינני בן למשפחה חד הורית
אינני ולא הייתי צרכן סמים, גם לא קלים
אינני מתנחל
אינני עולה חדש
אינני חושב "שתרמתי" את ילדי לשרות בצה"ל, הם רצו לשרת.
אינני מנפגעי המשכנתאות
אינני חושב שעשיתי טובה למדינה בכך שלא היגרתי למדינה אחרת
אינני ולא הייתי אף פעם במשיכת יתר בבנק - מתוך הכרה שזה רע.
אינני משתמש בפייסבוק, בטויטר או בכל מערכת "חברתית".
אינני מעשן סיגריות תוצרת חוץ
אינני נוהג ברכב 4X4 , לא רך ולא אמיתי
ויש עוד הרבה, לא אספיק למנות את כולן
ודאי שיש חיתוך בין הקבוצות לעיל ויש המשתייכים להרבה יותר מאחת מהן. יחד עם זאת, אם תצרפו את סך הכל המשתייכים לפחות לאחת מהקבוצות הללו תראו שזה רוב מכריע מאוכלוסית המדינה.
על כן, המסקנה המתבקשת היא שאני שייך למיעוט ואולי אפילו למיעוט שבמיעוט ואין שום קבוצת לחץ שתפעל למעני.
פעם הייתי ודאי מוגדר כשייך לרוב הדומם. זו טעות גדולה, מדובר במיעוט הדומם !!
אמנם ידוע שתמיד "דופקים" את המיעוטים, אבל לי זה ממש לא מפריע. אני דוקא שמח בחלקי.
מתי אני מתרגז - כאשר אלה שכן חברים בקבוצות הללו דורשים לעצמם זכויות יתר בגלל חברותם ועוד יותר כאשר דרישתם נענית. למה בדיוק מגיע להם מה שלא מגיע לאחרים ?
המשך יבוא, אני מקווה.
יום רביעי, 10 ביוני 2009
המסכן והמליונר
משה (שם בדוי כמובן) עובד שנים רבות ויש לו זכות לפנסיה תקציבית. בקרוב יפרוש מעבודתו ונניח שיקבל פנסיה לא אגדתית של 10,000 ש"ח לחודש.
הוא ידע שכך יהיה ועל כן לא חסך משכרו, בודאי לאור הקיטורים הקבועים שלו על השכר העלוב במוסד בו עבד.
אם נניח שיחיה עוד 15 שנה לאחר הפרישה (אולי יותר, תלוי מהיכן פרש ובאיזה גיל) אז למעשה לזכותו סכום של 1,800,000 ש"ח (בהתעלם מריביות והצמדות).
הוא כמובן מודאג ומקטר גם עכשיו - אין יותר רכב מעביד, אין חשבון הוצאות כזה או אחר, אין שי לחגים (אלא אם הועד שלו חזק ודואג גם לשי לפנסיונרים של הארגון), אין נסיעות לחו"ל, אין דמי הבראה ואולי עוד כמה אין ואין. צריך יהיה לקצץ בהוצאות, להדק חגורה, להוריד את רמת החיים.
בקיצור, הוא מסכן !! למזלו יש פוליטיקאים לטובתו והם ילחמו נגד כל קיצוץ בפנסיה או חלילה העלאת המס החל עליה.
לפחות מובטחת לו הצמדה כזו או אחרת וגם אם יאריך ימים מעבר למתוכנן תמשיך הפנסיה להיות משולמת כל חודש.
יעקב (גם כן שם בדוי) מתקרב גם הוא לגיל הפרישה אבל אין לו פנסיה תקציבית. נניח לרגע שהוא כל ימיו עצמאי ואין לו כלל פנסיה. אבל הוא ניהל את חייו כמו הנמלה במשל ולא כמו הצרצר, הוא חסך לעת זקנה. החיסכון בא כמובן על חשבון הצריכה השוטפת במשך כל השנים.
פלאי פלאות, במקרה גם הוא חסך 1,800,000 ש"ח. זה הרבה מאד - על פני 40 שנות עבודה מדובר ב - 45,000 ש"ח לשנה או 3,750 ש"ח לחודש - כל חודש !! (גם כאן אתעלם מריבית והצמדה שנצברו כי כנראה חסך בפועל פחות)
אם הכסף מונח ללא כל סיכון וללא הכנסה אזי יוכל להרשות לעצמו הוצאה של 10,000 ש"ח בחודש למשך 15 שנה. האינפלציה ודאי תאכל חלק מכח הקניה לאורך זמן - אבל כאמור, נתעלם.
כמובן שאם יאריך ימים מעבר לתכנון המקורי תהיה לו בעיה, הכסף יגמר לפני תום החיים.
הוא אינו רוצה סיכון בשלב זה של חייו אז אולי ישים את הכסף בפיקדון בנקאי ואולי יקבל תשואה של 2% כלומר 3,000 ש"ח בחודש (בנכוי מס במקור) לכסוי האינפלציה ואורך חיים נוסף.
עד כאן טוב ויפה - הנמלה והצרצר (במקור נכתב בטעות חרגול, תודה למעיר האנונימי) כביכול באותו מצב. גם אם יש הבדלים, כל אחד בוחר איך לנהל את חייו ואין לו על מי להלין.
רגע, רגע - יש בכל זאת הבדל ! איך רואה אותם החברה, הכנסת והממשלה, המדיה ?
הראשון - פנסיונר מסכן. כאשר מעלים את המע"מ או את מחיר החשמל או את מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית מיד מלהגים מעל כל במה ציבורית על משה הפנסיונר המסכן (במקום על המסכנים באמת)
השני - בעל הון, למעשה אפילו מליונר !! עליו אפשר גם להטיל איזה מס נוסף כזה או אחר, בעצם זה אפילו רצוי !! בודאי שאין כל צורך לרחם עליו או להתחשב בצרכיו.
למה? אפילו ברוסיה כבר לא חושבים כמו בברית המועצות של 1950 אז למה זה מונצח אצלנו?
הוא ידע שכך יהיה ועל כן לא חסך משכרו, בודאי לאור הקיטורים הקבועים שלו על השכר העלוב במוסד בו עבד.
אם נניח שיחיה עוד 15 שנה לאחר הפרישה (אולי יותר, תלוי מהיכן פרש ובאיזה גיל) אז למעשה לזכותו סכום של 1,800,000 ש"ח (בהתעלם מריביות והצמדות).
הוא כמובן מודאג ומקטר גם עכשיו - אין יותר רכב מעביד, אין חשבון הוצאות כזה או אחר, אין שי לחגים (אלא אם הועד שלו חזק ודואג גם לשי לפנסיונרים של הארגון), אין נסיעות לחו"ל, אין דמי הבראה ואולי עוד כמה אין ואין. צריך יהיה לקצץ בהוצאות, להדק חגורה, להוריד את רמת החיים.
בקיצור, הוא מסכן !! למזלו יש פוליטיקאים לטובתו והם ילחמו נגד כל קיצוץ בפנסיה או חלילה העלאת המס החל עליה.
לפחות מובטחת לו הצמדה כזו או אחרת וגם אם יאריך ימים מעבר למתוכנן תמשיך הפנסיה להיות משולמת כל חודש.
יעקב (גם כן שם בדוי) מתקרב גם הוא לגיל הפרישה אבל אין לו פנסיה תקציבית. נניח לרגע שהוא כל ימיו עצמאי ואין לו כלל פנסיה. אבל הוא ניהל את חייו כמו הנמלה במשל ולא כמו הצרצר, הוא חסך לעת זקנה. החיסכון בא כמובן על חשבון הצריכה השוטפת במשך כל השנים.
פלאי פלאות, במקרה גם הוא חסך 1,800,000 ש"ח. זה הרבה מאד - על פני 40 שנות עבודה מדובר ב - 45,000 ש"ח לשנה או 3,750 ש"ח לחודש - כל חודש !! (גם כאן אתעלם מריבית והצמדה שנצברו כי כנראה חסך בפועל פחות)
אם הכסף מונח ללא כל סיכון וללא הכנסה אזי יוכל להרשות לעצמו הוצאה של 10,000 ש"ח בחודש למשך 15 שנה. האינפלציה ודאי תאכל חלק מכח הקניה לאורך זמן - אבל כאמור, נתעלם.
כמובן שאם יאריך ימים מעבר לתכנון המקורי תהיה לו בעיה, הכסף יגמר לפני תום החיים.
הוא אינו רוצה סיכון בשלב זה של חייו אז אולי ישים את הכסף בפיקדון בנקאי ואולי יקבל תשואה של 2% כלומר 3,000 ש"ח בחודש (בנכוי מס במקור) לכסוי האינפלציה ואורך חיים נוסף.
עד כאן טוב ויפה - הנמלה והצרצר (במקור נכתב בטעות חרגול, תודה למעיר האנונימי) כביכול באותו מצב. גם אם יש הבדלים, כל אחד בוחר איך לנהל את חייו ואין לו על מי להלין.
רגע, רגע - יש בכל זאת הבדל ! איך רואה אותם החברה, הכנסת והממשלה, המדיה ?
הראשון - פנסיונר מסכן. כאשר מעלים את המע"מ או את מחיר החשמל או את מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית מיד מלהגים מעל כל במה ציבורית על משה הפנסיונר המסכן (במקום על המסכנים באמת)
השני - בעל הון, למעשה אפילו מליונר !! עליו אפשר גם להטיל איזה מס נוסף כזה או אחר, בעצם זה אפילו רצוי !! בודאי שאין כל צורך לרחם עליו או להתחשב בצרכיו.
למה? אפילו ברוסיה כבר לא חושבים כמו בברית המועצות של 1950 אז למה זה מונצח אצלנו?
יום שני, 18 במאי 2009
איך הוציאו את העז של השקיית גינה
בהתחלה היו שתי גזירות מתוכננות:
- אסור גורף להשקות גינות
- ביטול הקצבת מים לגינון, הקצאת 4 מ"ק מים לנפש לחודש וקנס של 20 ש"ח למ"ק מעבר להקצבה
כל הארץ רעשה בגלל הסעיף הראשון. הורסים גינות, מייבשים את מעט הירוק שיש, גוזלים את פרנסת הגננים, מגדלי דשא סוגרים פעילות ועוד ועוד.
לא היה ציוץ בענין הקנס - הרי גינות יש רק לעשירים, שישלמו !! רק 4 מ"ק לנפש? טוב המצב קשה, לא ?
ואז בשקט בשקט נשמט איסור ההשקייה הגורף והוחלף ב"הגבלה" להשקות פעמיים בשבוע (מי צריך יותר ?) אבל הקנס נשאר במקומו.
וכך בעצם הטילו קנס בלתי אפשרי על שימוש "חורג" במים (לכל שימוש, לא רק גינה ) ואין פוצה פה ומצפצף.
- אסור גורף להשקות גינות
- ביטול הקצבת מים לגינון, הקצאת 4 מ"ק מים לנפש לחודש וקנס של 20 ש"ח למ"ק מעבר להקצבה
כל הארץ רעשה בגלל הסעיף הראשון. הורסים גינות, מייבשים את מעט הירוק שיש, גוזלים את פרנסת הגננים, מגדלי דשא סוגרים פעילות ועוד ועוד.
לא היה ציוץ בענין הקנס - הרי גינות יש רק לעשירים, שישלמו !! רק 4 מ"ק לנפש? טוב המצב קשה, לא ?
ואז בשקט בשקט נשמט איסור ההשקייה הגורף והוחלף ב"הגבלה" להשקות פעמיים בשבוע (מי צריך יותר ?) אבל הקנס נשאר במקומו.
וכך בעצם הטילו קנס בלתי אפשרי על שימוש "חורג" במים (לכל שימוש, לא רק גינה ) ואין פוצה פה ומצפצף.
הירשם ל-
רשומות (Atom)