הרהור של מעשן ותיק

לאחרונה הקפיצו פעמיים את מחירי הסיגריות עקב תוספת מס - ובמידה משמעותית. בדרך אגב, עוד הרבה מוצרים התייקרו לאחרונה אבל כידוע לפי הסטטיסטיקה והמדד אין אינפלציה. פלאי פלאות, אולי שווה פרסום נפרד ?

אבל לעניננו : המעשנים כבר מזמן מוקצים מחמת מיאוס. יפה, אני מבין את המתנגדים. אבל אינני מבין את המחוקקים אשר אמורים להיות הוגנים במידה סבירה.

חלק נכבד מן המעשנים (שעדיין חיים) התחילו לעשן לפני שנים רבות. אני כבר מעשן קרוב לחמישים שנה. כשהתחלתי, לא היה בכך כל פסול. להיפך, זה היה סממן מבוקש בכל אירוע חברתי וכל שחקן קולנוע מפורסם הצית אינספור סיגריות במשך כל אחד מסרטיו. עישנו בקולנוע, במטוס, במסעדה - ולא באיזור נפרד, זה הגיע אחר כך לפני תחולת האיסור הכללי. הפרסומת דרבנה את העישון, הקופה הציבורית התמלאה מן המסים על הסיגריות, היצרנים, הפרסומאים, המפיצים, המובילים, היבואנים, המשווקים - כולם חיו היטב.

המעשנים האלה הם היום מכורים עד סוף ימיהם. חלק קטן מצליח להפסיק לעשן והשאר כבר די אבודים. את הבריאות כבר הרסו, לסיגריה כבר אין טעם, סכום הכסף שבוזבז במשך כל השנים מדהים. יצרני הסיגריות צברו הון בין אם הגדילו את כמות המרכיבים הממכרים בסיגריות ובין אם סמכו על הטבק שיעשה את שלו בלי עזרה.

אני מבין למה אסרו על העישון במקומות ציבוריים. זכותם של לא מעשנים שלא יעשנו בקרבתם ואם מקפידים על כך הבעיה נפתרה ואיננה קיימת עוד. אבל למה בדיוק יש צורך להטיל גם קנס כספי על מי שמעשן בביתו?

מענישים את מי שכבר דפוק ממילא. למה ? הוא לא יפסיק לעשן בגלל המחיר החדש, לכל היותר הוא יקצץ בהוצאה בסעיף אחר. אז מה, זה יספק את רגש הנקמנות של מתנגדי העישון ? זה יקטין את ההוצאה הרפואית הצפויה ? ההכנסה הנוספת תיועד רק לצרכי בריאות ? הצחקתם אותי. אין קשר בין המנהג המזיק (כן, אני מסכים שהוא כזה ! ) לבין העלאת המס על הסיגריות. פשוט אין מי שיתנגד לכך אז למה לא לגבות עוד מס?

על פי אותו הגיון בדיוק צריך גם לקנוס את המשתזפים הכפייתים בשפת הים - הרי סופם שילקו בסרטן עור, עלות הטיפול על הציבור, אז שישלמו מס שיזוף !! מה בקשר לאוכלי מזון מרובה כולסטרול ? אולי נגבה גם מס מיוחד מהומוסקסואלים ? (טוב, גאים) הרי מישהו יצטרך לממן את הטיפול באיידס אם ילקו בו.
יש עוד אפשרויות רבות לגבות מסים מוזרים אבל אין מי שיעיז להעלות הצעה כזו. רק בנושא העישון הכל מותר.

למי מותר לשקר ? (רשימה חלקית)

כדי לדייק, לשקר כולל
- לסלף עובדות
- ליפות עובדות
- להשמיט חלק מהעובדות
- להמציא עובדות
- לא לבדוק את העובדות לאשורן לפני שפותחים את הפה
ויש עוד כמה....

אז למי מותר?
- לפוליטיקאים - זה ברור
- לכותבי מצעי מפלגות - איך אפשר בלי זה?
- לבכירי ממשל - טוב, מה רציתם, שיודיעו מראש על פיחות, על מלחמה, על העלאת מיסים, בעצם כמעט על כל פעולה
- לעורכי דין - קודם כל מכחישים הכל, במיוחד בכתבי טענות בבית משפט. מה לעשות, זה החוק - מה שלא מוכחש הוא בבחינת מוסכם וחוץ מזה אני מייצג את האינטרסים של הצד שלי. מותר אפילו לטעון טענות סותרות בעזרת מילת הקסם "לחילופין" כגון "לא קיבלתי ממנו הלוואה, לחילופין החזרתי אותה, לחילופי חילופין זו לא היתה הלוואה אלא מתנה"
- למנהלי חברות - הרי לא נגלה מידע שיזיק למחיר המניה וחוץ מזה רואי החשבון שלנו אישרו את הדו"חות
- למואשמים בשחיתות - שופכים את דמי...
- לעיתונאי - זה מה שמסר המקור החסוי שלי ותאמין לי , הוא מבין בחומר גם אם אני לא מבין כלום
- לאנליסט - ואני לגמרי לא מושפע מהחלטות המעביד שלי לנצל הזדמנות אחרי הפרסום ולקנות בזול או למכור ביוקר
- לכוחות הבטחון למיניהם - ראשית זה חסוי ושנית לא יעלה על הדעת שנפגע בחקירה המתנהלת כרגע
- לכל מוכר ומשווק - זה הכי טוב, זה נראה נהדר עליך, זה מבצע שלא יחזור...
- למאמינים למיניהם - הרב הרשה, הגורו הרשה, יש פסק הלכה, זה למטרה טובה, אני אתודה בביקור הבא בכנסיה וימחלו לי

הרשימה פתוחה, הוסיפו כאוות רוחכם.

למי אסור לשקר ? - לך (כמובן רק אם אתה לא ברשימה לעיל)

מיחזור אשפה ביתית

לעתים מזומנות מופיע במדיה (במיוחד מצטלם טוב בטלויזיה) הנושא של הרי האשפה הביתית העומדים בסופו של דבר לקבור את כולנו.
לכך תמיד מצטרפת השאלה "למה לא ממחזרים" ביחד עם תזכורת להצלחת המיחזור ביפן או בקליפורניה והתמיהה למה אצלנו אי אפשר.

אז אקדיש מילה לשאלה מי אשם. לדעתי - אך ורק היצרנים. לא הצרכן החליט על מעבר מבקבוקי זכוכית לבקבוקי פלסטיק שאינו מתכלה - ואין לצרכן אופציה לבחור אחרת. על פי ההגיון צריך להיות הרבה יותר קל למדינה לטפל ב- 10 יצרני משקאות קלים ומים מאשר לחנך (וזה לא מספיק, ראה בהמשך) 7 מליון צרכנים. כך גם בנושא שקיות הפלסטיק ברשתות השיווק.
אבל ליצרנים ולרשתות יש כח וגם לובי ולצרכנים אין. ליצרנים גם יש אצבע המראה (כשנוח) שבכל העולם עברו לפלסטיק.

אבל נלך הלאה. כל מי שביקר בקליפורניה ראה שליד כל בית יש פחי אשפה נפרדים לכל סוג אשפה. ישנם מקומות באירופה בהם ראיתי פחים נפרדים לזכוכית חסרת צבע ולזכוכית צבעונית כי יין ובירה לא משווקים בבקבוקי פלסטיק. כל זה כדי להקל על המיחזור.
מה בארץ? העבירו אחריות לצרכן. פיזרו כמה מיכלים לבקבוקים וכמה מיכלים לנייר במקומות מרכזיים בכל ישוב ומצפים שכל האזרחים יפרידו אשפה בביתם, יצברו אותה ואז יביאו אותה לנקודת האיסוף. חכם ? לא ? אפילו מזכיר קצת את חלוקת הדואר במרכזי חלוקה.

לא, לא חכם. בדרך אגב, אילו כל האזרחים היו נענים לקריאה ממילא לא היה מקום מספיק בנקודות האיסוף. גם עתה כאשר אני מגיע עם אוסף בקבוקים לנקודת האיסוף והמארז מלא (ענין לא נדיר) אני צריך לבחור בין להניח את הבקבוקים ליד המארז (לא בדיוק מועיל) או להחזיר אותם הביתה עד לביקור הנוסף.
גם ענין הפשע המאורגן השולט באיסוף הבקבוקים לא מוסיף תועלת.

כרגיל זה ענין של תקציב ואינטרסים. נניח שימצא התקציב להעמיד מספר פחים ליד כל בית (וראיתי התחלה במרכז רעננה, כל הכבוד !!). עכשיו מתעוררת בעית האיסוף. או שיבנו משאיות איסוף חדשות עם תאים נפרדים לכל סוג אשפה או שיגדילו את צי המשאיות ואת תדירות הנסיעות ויאספו כל סוג אשפה בנפרד.
מי ישלם? יצרני האריזות ? אפשר לשכוח מזה.
אלה שמרויחים מהמיחזור ? חס וחלילה, הם הרי עושים עבודה קדושה למען העם והמדינה וצריך לשלם להם, לא לגבות מהם...
ניקח מסעיף תקציבי פחות חשוב ? גם מזה אפשר לשכוח, אין סעיף פחות חשוב כאשר באים לקצץ.
נעלה מסים עירוניים ? גם זה לא בדיוק פשוט.
נקבל תקציב ממשלתי מיוחד לרשויות ?(זו הרי בעיה לאומית !) - הצחקתם.

טוב, נמשיך לסמוך על האזרחות הטובה. ממש לא לענין, מספיק טרדות יש לכל אזרח גם ככה ומסים הוא משלם בשפע בדיוק כדי שהרשויות יטפלו בנושאים כאלה לא על בסיס התנדבותי. מחר יבקשו שנחליף נורות בתאורת הרחוב בהתנדבות כי אין תקציב.

לפחות המדיה מרויחה - נזכה למיחזור הנושא ביום מת מבחינת החדשות.

המלצה על ספר

אני נוהג לקרוא 4-6 ספרים בשבוע. חלקם סמרטוטים גרועים, חלקם סמרטוטים מוצלחים, מעט טובים ומיעוט שבמיעוט יוצאי דופן. זו דרך נהדרת למלא זמן פנוי ועל כך אולי ארחיב בהזדמנות אחרת.

בחישוב זהיר מדובר ב 250 ספרים בשנה ובכמה עשרות שנים. מדובר על כן באלפי ספרים, ודאי הרבה אבל כמובן טיפה בים לעומת כמות הספרים שבנמצא.

לעתים רחוקות אני נפגש בספר (ואם יש לי מזל - בסופר) שאיננו דומה לשום ספר אחר (או לכתיבה של סופר אחר) שקראתי קודם. פגישה כזו היא שמחה גדולה.

על כן אני מבקש להמליץ על אלגנטיות של קיפוד, מוריאל ברברי, הוצאת כתר
תגובות יתקבלו בברכה

שוויון זכויות לאזרח? לא בדואר ישראל !!

כבר שנים רבות שהדואר נותן שני סוגי שירות לשני סוגי אזרחי המדינה
- אלה שמקבלים את הדואר לתיבת הדואר בביתם ולעומתם
- אלה שנאלצים לטרוח ללכת לסניף הדואר (או למרכז החלוקה) כדי לקבל את הדואר

היו ודאי סיבות טובות לכך. אני זוכר במעומעם דיבורים על חוסר בדוורים, על הבעיתיות בחלוקה באיזורים של בניה צמודת קרקע ועוד תירוצים כלכליים כאלה ואחרים.
מוזר שיש מדינות בעולם בהן המכתב מגיע עד היעד (או לקצה שביל הגישה ליעד) גם אם היעד מבודד למדי. לא רק מגיע אלא שהדוור גם אוסף באותה הזדמנות דואר למשלוח שהושאר בתיבה של האזרח.

הנזק והטרחה למקבל השירות מסוג ב' ברורים. לא רק שאתה צריך להגיע אל מרכז החלוקה כדי לקבל דואר, אתה צריך להגיע אליו גם כדי לגלות שאין עבורך דואר ...
בתור בונוס : ככל הנראה הדואר נותן תעריף מוזל לשולחי דואר זבל (טוב, פרסומת..) ללא צורך בכתובת, מעטפה ובול אלא בחלוקה ישירה לכל תיבות הדואר במרכז החלוקה. על כן היחס בין דואר אמיתי (כולל אינספור ניירת מהבנק) לדואר זבל הוא לפחות 1 : 5 וכנראה הרבה יותר.
ניסיתי לברר אם אפשר לבחור לא לקבל את דואר הזבל. מסתבר שאי אפשר אלא אם תשכור תיבת דואר בתשלום. התיבה הניתנת "חינם" כפיצוי על אי חלוקת הדואר לבתים כוללת גם בונוס חינם של דואר זבל.
לא אאריך בענין, מי שמקבל דואר וזבל בתיבת ה"חינם" יודע היטב על מה אני מדבר.

ומה כאשר שולחים אליך דבר דואר עם כתובת של ממש, שם , רחוב, מספר בית? יש בסניף מי שאמור לתרגם כתובות למספרי תיבות. לפעמים זה מצליח, לפעמים לא. גם דואר מהיר מגיע לתיבה, גם הודעה על דואר רשום, גם הודעה על דבר דואר גדול שאינו נכנס לתיבה. אם מצאת הודעה בתיבה תיזכר בפרס ההפתעה של משחק המונופול - זכית בביקור גם בסניף.

אבל יש גם היבט ציבורי. נכון, הדואר חוסך משכורות של דוורים אבל מצד שני זרם המכוניות ליד מרכז החלוקה מדגים היטב איך העבירו את סעיף ההוצאה הזה אל מקבלי הדואר. כמה זמן מבזבזים, כמה דלק שורפים, כמה זיהום אויר מיצרים, כמה מדרכות הורסים (כי אין חניה שתספיק לכל המבקרים) - אבל זה לא סעיף בתקציב משרד הדואר ועל כן זה לא מזיז לאף אחד שם.

יש אבטלה רצינית במשק. אולי כדאי לשכור דוורים ולפתור שתי בעיות בבת אחת?

אני תוהה, אם הדבר היה מגיע למבחן בג"צ האם היו השופטים הנכבדים רואים בכך מעשה שלטוני כשר למרות אי השוויון בשירות? או אולי, כדברי המחוקקים, הפרקליטים והשופטים המלומדים אין כאן פגיעה במידה (וחלקם גורסים "מידתיות") שאינה ראויה?

ריצוף משתלב

כבר כמה שנים שכל הרשויות המקומיות מתהדרות בהסבת רחובות לריצוף משתלב. מרגע שהתחילו יש כנראה גם לחץ של תושבים שעוד לא זכו לכך להסב גם את הרחוב שלהם למראה העכשווי.

אינני יודע מה השיקולים המדויקים שהביאו לכך אבל מבחינת התושבים שחושבים גם על איכות חיים ולא רק על איך ישפיע הדבר על ערך דירתם או ביתם זה ממש אסון.

לפחות ברחוב מגורי באבן יהודה, המעבר לריצוף משתלב העלים את המדרכות המוגבהות שהיו קודם. במקום מדרכה יש פס לבן המסמן את איזור המדרכה אבל אין הפרש מפלס. על כן כל הרכב החונה ברחוב חונה למעשה על השטח המוקצה למדרכה והולכי הרגל (במיוחד עם עגלת תינוקות) נאלצים ללכת במרכז הכביש. גם אי נוחות וגם סכנה בטיחותית - מי האויל שתכנן ככה? ודאי יועץ תחבורה נכבד שקיבל שכר נאה בעד היעוץ והתכנון.

תרמו לפיאסקו גם מחלקות אחרות אשר תקעו (ממש ככה) עצים ו/או עמודי תאורה ובדרך כלל גם כאלה וגם כאלה במרכזי המדרכות המסומנות. מכיון שהעצים והעמודים הם במפלס הכביש צריך להגן עליהם מפגיעת כלי רכב. איך עושים את זה ? בונים מסגרת מוגבהת מסביב לעץ או לעמוד. המסגרת מאלמנטים של בטון עם פינות חדות, פשוט נפלא להיתקל וליפול עליהם בחשיכה וגם קל מאד לפוצץ צמיג על פינת המסגרת. אין צורך לומר שכך חיסלו אפשרות הליכה נוחה על "המדרכה" גם אם במקרה אין מכוניות חונות עליה.

ואחרי שנתיים שלוש : בין אבני הריצוף המשתלב צצים עשבי בר, חלק מהאבנים שוקעות, חלק גדול יותר מתרוממות בגלל שרשי העצים שנשתלו. כל תיקון (ביוב, כבלים וכו') יוצר משטח גלי למהדרין, כתמי השמן שנזל מרכב יוצרים פסיפס מרהיב.

בשורה התחתונה - מפגע של ממש.

אז אולי די כבר עם השטות הזו, אם לא במקום שכבר קלקלו אז לפחות ברחובות חדשים שנסללים? לא, אין סכוי כל עוד ריצוף משתלב הוא IN ושכל ישר הוא OUT .

למה אין מלה עברית ל - RETIRED ?

או אולי יש ואינני מכיר אותה ? התרגום המילולי ל "פרוש" לא בדיוק מצלצל נכון.

פרשת מעבודה סדירה, בגלל גיל או מכל סיבה אחרת.
יש שמכנים אותך פנסיונר. יש שדבקים בעברית ומשתמשים במלה גמלאי.
כך או כך, ביסוד המלה יש הנחה שאתה מקבל פנסיה - טוב, בסדר, גמלה - ממישהו. בעיקרון מדובר בתשלום ממעביד לשעבר בעד תקופת עבודתך או מחברת בטוח בתמורה לכספים שהופרשו לכך.

אבל אם אתה לא מקבל פנסיה מאף אחד איך תגדיר את עצמך ? גם כאשר כבר תהיה זכאי או תהיי זכאית לתשלום מהבטוח הלאומי זאת "קיצבת זיקנה" ולא פנסיה (וממילא היא בטלה בששים).
לתשומת לב האקדמיה ללשון העברית.

כמה כרטיסי אשראי צריך בן אדם ?

התשובה הקצרה : כמה שפחות

התשובה הארוכה : במשך שנים דחפו לנו כרטיסי אשראי במבצעים כאלה ואחרים. חינם לשנה, יותר נקודות, יחסי המרה משופרים לנקודות, פיצול מועדי חיוב, לא כל עסק מקבל כל כרטיס, הרגשת בטחון...
בתום המבצעים התברר תמיד כי יש חיוב של מאות שקלים לשנה בעד כל כרטיס אשראי אלא אם בוצעו בו 5-6 פעולות בכל חודש. על זה עוד אפשר היה להתגבר אם כי זה חייב מעקב מסודר אחרי כל כרטיס וחלוקת הרכישות בין כל הכרטיסים. כנראה שגם חברות האשראי חיו לא רע, הרי הן גובות עמלה מהמוכר בעד כל עסקה.

אבל גם זה עבר. עכשיו יש עמלה חדשית בעד כל כרטיס, 19 ש"ח לחודש (או קצת שונה לפי סוג הכרטיס). הנחה תינתן אם ההיקף הכספי של הרכישות מגיע למינימום מסוים.
גם המדינה משתתפת בחגיגה כי העמלה לעיל כוללת גם מע"מ. ממש מבצע לעידוד הצרכנות.

באופן מוזר (שודאי יודע היחצ"ן להסביר שאי אפשר אחרת) , את ההנחה - אם מגיעה - נותנים חודש לאחר שגבו את העמלה מן הלקוח. אולי צריך לשדרג את מערכות המיחשוב כדי שלא יצטרכו חודש נוסף כדי לסכם את סכומי הקניה, כאילו שאינם ברורים בעת עריכת הדו"ח החדשי. דרך נאה מצאו חברות כרטיסי האשראי כדי לקבל אשראי חינם לחודש. אם יש רק 5,000,000 כרטיסי אשראי בישראל חישבו וחשבו לבד כמה אשראי חינם ניתן כאן.

אז הלכתי לבנק לבטל כרטיס אשראי מיותר.
אני : אני מבקש לבטל את הכרטיס הזה
עובדת הבנק : ?????? (הבעת תמהון אין קץ), לבטל? מה קרה ?
אני : לא שווה לשלם את העמלה החדשית
עובדת הבנק : אבל איך אפשר בלי כרטיס אשראי ?
אני : יש לי עוד שני כרטיסים, אין צורך בשלישי
עובדת הבנק : אבל זה יותר נוח כשיש כמה וגם העמלה זה כסף קטן
אני : אולי זה כסף קטן אבל אין סיבה לזרוק אותו
עובדת הבנק : חכה, אבדוק אם אפשר לסדר הנחה
אני : חבל שתטרחי להשיג לי 2 ש"ח הנחה
עובדת הבנק : זו לא טרחה, רק שיחת טלפון, חכה רגע.

אקצר כאן. אי אפשר היה לקבל הנחה. הכרטיס בוטל. בינתיים הוא לא חסר לי. גם חברת האשראי בודאי לא מרגישה חוסר של 19 ש"ח.
אבל אם יבטלו עוד חצי מליון כרטיסים אולי גם אצלם ירד האסימון כי זה כבר ישפיע על הדוחות השנתיים.

בן מיעוטים או אולי זן נכחד ?

בימינו שם המשחק הוא כנראה להיות שייך לקבוצת התיחסות כזו או אחרת. יש לנו כאלה בלי סוף. הנה רשימה של חלק קטן מאד מתוך הקבוצות שאיני שייך להן - הסדר ממש לא מחייב :

אינני ולא הייתי חבר בשום מפלגה
אינני ולא הייתי עובד מדינה
אינני חבר ב"חבר" כי לא שירתתי בשירות קבע בצה"ל, רק בחובה ובמילואים
אינני ולא הייתי עובד של חברת החשמל או רשות הנמלים או כיוצא בזה ארגונים בעלי ועד חזק
אינני שייך למגזר הערבי וכנראה גם אינני מוכר כיהודי על ידי חלק מהרבנים כי אינני שומר שבת ואני אוכל טריפה מידי פעם
אינני נוסע ברכב ליסינג
אינני אוהד של שום קבוצת כדורגל או כדורסל
אינני פנסיונר של שום ארגון למרות שעל פי גילי הייתי שמח לקבל פנסיה של ממש ממישהו (אפילו מבטוח לאומי)
אינני בן למשפחה חד הורית
אינני ולא הייתי צרכן סמים, גם לא קלים
אינני מתנחל
אינני עולה חדש
אינני חושב "שתרמתי" את ילדי לשרות בצה"ל, הם רצו לשרת.
אינני מנפגעי המשכנתאות
אינני חושב שעשיתי טובה למדינה בכך שלא היגרתי למדינה אחרת
אינני ולא הייתי אף פעם במשיכת יתר בבנק - מתוך הכרה שזה רע.
אינני משתמש בפייסבוק, בטויטר או בכל מערכת "חברתית".
אינני מעשן סיגריות תוצרת חוץ
אינני נוהג ברכב 4X4 , לא רך ולא אמיתי

ויש עוד הרבה, לא אספיק למנות את כולן

ודאי שיש חיתוך בין הקבוצות לעיל ויש המשתייכים להרבה יותר מאחת מהן. יחד עם זאת, אם תצרפו את סך הכל המשתייכים לפחות לאחת מהקבוצות הללו תראו שזה רוב מכריע מאוכלוסית המדינה.

על כן, המסקנה המתבקשת היא שאני שייך למיעוט ואולי אפילו למיעוט שבמיעוט ואין שום קבוצת לחץ שתפעל למעני.
פעם הייתי ודאי מוגדר כשייך לרוב הדומם. זו טעות גדולה, מדובר במיעוט הדומם !!
אמנם ידוע שתמיד "דופקים" את המיעוטים, אבל לי זה ממש לא מפריע. אני דוקא שמח בחלקי.

מתי אני מתרגז - כאשר אלה שכן חברים בקבוצות הללו דורשים לעצמם זכויות יתר בגלל חברותם ועוד יותר כאשר דרישתם נענית. למה בדיוק מגיע להם מה שלא מגיע לאחרים ?

המשך יבוא, אני מקווה.

המסכן והמליונר

משה (שם בדוי כמובן) עובד שנים רבות ויש לו זכות לפנסיה תקציבית. בקרוב יפרוש מעבודתו ונניח שיקבל פנסיה לא אגדתית של 10,000 ש"ח לחודש.
הוא ידע שכך יהיה ועל כן לא חסך משכרו, בודאי לאור הקיטורים הקבועים שלו על השכר העלוב במוסד בו עבד.

אם נניח שיחיה עוד 15 שנה לאחר הפרישה (אולי יותר, תלוי מהיכן פרש ובאיזה גיל) אז למעשה לזכותו סכום של 1,800,000 ש"ח (בהתעלם מריביות והצמדות).
הוא כמובן מודאג ומקטר גם עכשיו - אין יותר רכב מעביד, אין חשבון הוצאות כזה או אחר, אין שי לחגים (אלא אם הועד שלו חזק ודואג גם לשי לפנסיונרים של הארגון), אין נסיעות לחו"ל, אין דמי הבראה ואולי עוד כמה אין ואין. צריך יהיה לקצץ בהוצאות, להדק חגורה, להוריד את רמת החיים.

בקיצור, הוא מסכן !! למזלו יש פוליטיקאים לטובתו והם ילחמו נגד כל קיצוץ בפנסיה או חלילה העלאת המס החל עליה.
לפחות מובטחת לו הצמדה כזו או אחרת וגם אם יאריך ימים מעבר למתוכנן תמשיך הפנסיה להיות משולמת כל חודש.

יעקב (גם כן שם בדוי) מתקרב גם הוא לגיל הפרישה אבל אין לו פנסיה תקציבית. נניח לרגע שהוא כל ימיו עצמאי ואין לו כלל פנסיה. אבל הוא ניהל את חייו כמו הנמלה במשל ולא כמו הצרצר, הוא חסך לעת זקנה. החיסכון בא כמובן על חשבון הצריכה השוטפת במשך כל השנים.

פלאי פלאות, במקרה גם הוא חסך 1,800,000 ש"ח. זה הרבה מאד - על פני 40 שנות עבודה מדובר ב - 45,000 ש"ח לשנה או 3,750 ש"ח לחודש - כל חודש !! (גם כאן אתעלם מריבית והצמדה שנצברו כי כנראה חסך בפועל פחות)

אם הכסף מונח ללא כל סיכון וללא הכנסה אזי יוכל להרשות לעצמו הוצאה של 10,000 ש"ח בחודש למשך 15 שנה. האינפלציה ודאי תאכל חלק מכח הקניה לאורך זמן - אבל כאמור, נתעלם.
כמובן שאם יאריך ימים מעבר לתכנון המקורי תהיה לו בעיה, הכסף יגמר לפני תום החיים.

הוא אינו רוצה סיכון בשלב זה של חייו אז אולי ישים את הכסף בפיקדון בנקאי ואולי יקבל תשואה של 2% כלומר 3,000 ש"ח בחודש (בנכוי מס במקור) לכסוי האינפלציה ואורך חיים נוסף.

עד כאן טוב ויפה - הנמלה והצרצר (במקור נכתב בטעות חרגול, תודה למעיר האנונימי) כביכול באותו מצב. גם אם יש הבדלים, כל אחד בוחר איך לנהל את חייו ואין לו על מי להלין.
רגע, רגע - יש בכל זאת הבדל ! איך רואה אותם החברה, הכנסת והממשלה, המדיה ?

הראשון - פנסיונר מסכן. כאשר מעלים את המע"מ או את מחיר החשמל או את מחיר הנסיעה בתחבורה הציבורית מיד מלהגים מעל כל במה ציבורית על משה הפנסיונר המסכן (במקום על המסכנים באמת)

השני - בעל הון, למעשה אפילו מליונר !! עליו אפשר גם להטיל איזה מס נוסף כזה או אחר, בעצם זה אפילו רצוי !! בודאי שאין כל צורך לרחם עליו או להתחשב בצרכיו.

למה? אפילו ברוסיה כבר לא חושבים כמו בברית המועצות של 1950 אז למה זה מונצח אצלנו?