נהדר שמחאת הקיץ "הצליחה". באמת כבר חונקים את כל העם הרבה שנים ובאמת זו פעם ראשונה שסימני הזעם של הציבור נראו בכל הארץ.
יש גם בקורת על המפגינים בסגנון של "מה הם רוצים שיתנו להם? דירה, סושי ונופש חו"ל בחינם ?". זה בודאי נכון לחלק מהמפגינים, אלה שרוצים שהמדינה תיתן להם רמת חיים כפי שהם החליטו שמגיע להם. אבל בואו נבחן למה בדיוק הם רוצים רמת חיים כזו ולא מסתפקים ברמת החיים שהיתה כאן ב 1950 נניח. אני מתעלם מהטכנולוגיה המודרנית, מהוצאות על דברים שאינם נחוצים, מהסתכלות בלתי פוסקת במנעמי החיים המוצגים בפרסומות. די בדוגמה פשוטה.
בילדותי לא היה פשוט לערוך קניות אבל היה זול (למרות שלא כך חשבו אז). לחם קנו בחנות הלחם. עוף קנו בחנות העופות. דג לשבת קנו בחנות הדגים (שהיתה ריקה מקונים בתחילת השבוע). בשר, אם בכלל קנו, אפשר היה לקנות רק באיטליז. ירקות - בחנות הירקות. חלב, חמאה, לבניה, לבן קנו בחנות של תנובה (כן, היו פעם חנויות כאלה) , מוצרי אוכל אחרים קנו במכולת (ורשמו בפנקס), מסרק קנו בגלנטריה, בגד קנו בחנות בגדים וכו' וכו', אתם מבינים את הרעיון.
כשנכנסת לחנות הלחם לא קנית קנייה מזדמנת של נניח בירה. לא היתה בירה בחנות הלחם. העיקרון היה שאתה קונה בדיוק את מה שתכננת לקנות באותה חנות. זה כבר חסכון אדיר.
בעלי החנויות שלעיל לא ממש התעשרו. הם עבדו קשה ושמרו על מחיר נמוך כי אחרת הקונה היה עוזב אותם והולך למתחרה ברחוב הסמוך. בנוסף, לא היו להם הוצאות על מנהלי חשבונות, על מיחשוב, על עמלה לויזה, על מנהלי מחלקות ומנהלים בכירים, על אחזקת משרדים ורכב, על תקשורת, על פרסום, על יעוץ משפטי ויעוץ יחצ"ני וכו' וכו' -גם כאן אתם ודאי כבר מבינים את הרעיון.
אבל הגיע הרגע שבו העתיקו מחו"ל את רעיון המיני-מרקט, אחר כך את הסופרמרקט, אחר כך את ההיפר. זה היה נוח לקונה כי אפשר היה לרכז את הקניות במקום אחד במקום לנדוד בכמה חנויות.
די מהר החנויות העצמאיות הומרו ברשתות. על העלות של המוצר צריך כבר להעמיס את כל ההוצאות של התקורה וההנהלה. רווח צנוע על עלות המוצר כבר לא מספיק כי ההנהלה רוצה משכורת נכבדה ובונוסים , בעלי המניות רוצים רווח (כי את הקמת הרשת או קנייתה מממנים בגיוס כסף) , גם צריך לממן מגרש חניה גדול לרכב של הקונים - ואת כל אלה אי אפשר להשיג רק מקיצוץ בשכר של הקופאיות, אין כבר ממה לקצץ.
אז קובעים למוצרים מחיר יותר גבוה ואם הציבור לא מצביע ברגליים ממשיכים להעלות מידי פעם את המחירים בתירוץ כזה או אחר. ומה עושים כדי למנוע תחרות (בשוליים) של מי שאין לו תקורה כזו, נניח מכולת שכונתית ? מגיעים להסכם עם הספקים שהמחיר ללקוחות קטנים יהיה גבוה בהרבה מהמחיר לרשת. בדיוק מה שקורה במחירי הרכב שמוטים לטובת חברות הליסינג. מה עם ההתחרות? אין ממש. אפילו אם הסניף ברחוב השני אינו של אותה רשת הוא שייך לרשת גדולה אחרת וגם היא מעלה מחירים כאוות נפשה.
אז בעצם אין תחרות במשק והמחירים עולים כל הזמן כי ללקוחות אין ברירה.
אני זוכר איך הופתעתי כאשר הבעלים של המיני מרקט העצמאי באבן יהודה (שכבר מזמן פשט את הרגל ונסגר) הסביר לי למה יש עוף במקרר רק פעם או פעמיים בשבוע וגם אז ביחידות בודדות. לדבריו (ולא ממש היתה לו סיבה לשקר) הוא לא יכול לקנות אצל היצרן כי המחיר מופקע. לכן הוא מבקר בסניף הקרוב של מגה וקונה שם עוף יותר בזול - אבל כמובן הוא לא מקבל שם אשראי ספקים ויש גבול לכמה שהוא יכול להעמיס על כרטיס האשראי שלו או על עודפי המזומן.
נכון, מידי פעם צצה רשת חדשה שמתבססת בשוק על ידי הוזלת מחירים. אבל היא לא צריכה למכור ממש בזול, מספיק שתהיה זולה יחסית לרשתות הגדולות ואלה מספקות מטריית מחירים גבוהים שתחתיה אפשר להסתתר ועדיין להשיג רווח נאה. אם הרשת החדשה מצליחה וגדלה, גם העלויות וגם התיאבון גדלים והמחירים עולים.
לסיכום, הצרכן התחיל מהסכמה להעלאה קטנה תמורת הנוחיות אבל מוצא את עצמו היום משלם דרך האף. הריכוזיות במשק רק דוחפת את המחירים למעלה. הטייקונים (שרובם לא הקימו עסקים אלא רק השתלטו עליהם) עוד יוצקים שמן על המדורה כשהם מעמיקים את אחיזתם בשוק לאורך ולרוחב.
ראש הממשלה הנכבד נדרש לפתע כאילו לזנוח את עקרונות הכלכלה החפשית שהוא דוגל בה. זה ממש לא נכון, אין כאן כלכלה חפשית בשום תחום כי אין מספיק עסקים קטנים.
אדוני ראש הממשלה - אנא, סדר לנו כלכלה חפשית באמת. כך יושגו רבות מהדרישות של תנועת המחאה בלי צורך לפרוץ מסגרות תקציב. אולי אפילו להיפך, עסקים קטנים ישלמו בסופו של דבר הרבה יותר מס ממה שמשלמים העסקים הגדולים.
את דעתי על מה שנחשב היום ל-"רמת חיים" וממילא תורם להעלאת רמת ההוצאות של הציבור שלא לצורך אולי אכתוב בפעם אחרת.
