כיפת ברזל - הדעה שלי

אתחיל ואומר כי אין לי מידע סודי משום סוג שהוא.

כל האמור בהמשך מבוסס על שידורי הטלויזיה בתקופת מבצע עמוד ענן.

הרובה הראשון (גם האקדח) היה טעון בקלע אחד. מרגע שירית אותו הוא היה חסר תועלת עד שטענת אותו שוב.

נשקים מודרניים מוזנים במחסנית כזו או אחרת אבל גם הם חסרי תועלת בפרק הזמן בין גמר התחמושת במחסנית (או שרשרת או ארגז פעולה או כל סוג אחר) ועד למילויה מחדש או החלפתה.

נראה שכיפת ברזל אינה שונה מבחינה זו מכל נשק אחר. בלי ספק מגיעות מחמאות למי שתכנן וייצר את המערכת - הן בגלל  הזמן הקצר והן בגלל אחוז הירוטים הגבוה. יחד עם זאת נראה לי שהמערכת חסרת אונים כאשר לצד היורה עליך  יש מלאי טילים ענק ויכולת לספור. 

ביום הראשון והשני למבצע ראינו ירי של טילים בודדים  ולא ממש רצופים וכיפת ברזל תפקדה מצוין. אחר כך כנראה גם החמאס הבין את הבעיה והתחיל עם טפטוף ירי שאחריו מטח.  להערכתי הם למדו לספור - אחרי  שטפטוף  הירי כמעט רוקן את "הכוורת" של המערכת ירו מטח מתוך הבנה שהמערכת אינה יכולה ליירט כי נגמרה התחמושת. אינני יודע כמה זמן לוקח לטעון מחדש את הכוורת, זה ודאי סוד כמוס. אבל גם אם זה לוקח רק 5 דקות כל טיל שישוגר בחלון הזמן הזה לא  ניתן ליירוט - והתוצאה ברורה.

גם אם יוצבו שתי סוללות בכל נקודה הבעיה לא תיפתר ולא רק בגלל העלות ההיסטרית של הכפלת כמות הסוללות. הזמן "המת" אולי  יתקצר - אבל לא יעלם. אז כמה סוללות צריך להציב בכל אתר  כדי למנוע  לחלוטין זמן מת?  זה ודאי נתון סודי ביותר  (הטלביזיה לא שידרה צילומים של שלב הטעינה)  אבל להערכתי המספר גדול מנשוא, במיוחד אם הצד השני יקדיש קצת יותר מחשבה ותכנון לתיזמון הירי.

הטילים הנורים אלינו ממילא זולים וקלים לייצור. אפשר להוזיל אותם עוד יותר (לייצר יותר !!)  ולשגר בשלב הטפטוף טילים ללא ראש קרבי.  מטרתם תהיה רק לרוקן את הסוללה  של כיפת ברזל ולא לגרום נזקים ממשיים, די בנזק הפסיכולוגי. הרי כיפת ברזל אינה מבחינה בין טיל דמה לטיל חמוש. את הטילים האמיתיים  יוכלו לשגר כאשר כיפת ברזל בטעינה.

אולי זה גם מסביר את הכמות הגדולה (לפי צילומי הטלביזיה) של טילים שסתם נתקעו באדמה או בכביש ללא סימני פיצוץ ובמיוחד מפני שצוותים ישראליים צולמו כשהם עוסקים ללא מיגון בסילוקם  - ללא ניטרול מוקדם על ידי פיצוץ במקום.

ככל הנראה גם המומחים שלנו יודעים שהמומחים שלהם יודעים מה הם עושים. לא פלא שחיל האויר התמקד בפגיעה במשגרי טילים ובמצבורים. לא פלא גם ששקלו ברצינות כניסה קרקעית.

אילו חשבתי שאני תורם מידע חדש לאויבינו לא הייתי כותב את הדברים. לצערי די ברור לי שהם הבינו לבד את הענין ביום השלישי או הרביעי למבצע. השאלה הכואבת היא האם מי שהחליט לאמץ את תכנון המערכת חשב על כך לפני 3-4 שנים.

מתוך האמור לעיל ברור לי שבפעם הבאה, ואין לי ספק שתהיה כזו, נזקי הטילים הנורים עלינו ירקיעו שחקים כי לא ניתן יהיה לייצר ולהפעיל כמות מספיקה של סוללות כיפת ברזל. במקרה כזה לא יהיה מנוס מלוחמה קרקעית ואת תוצאותיה  (בעיקר מול העולם)  איני מנסה לנבא.

אז למרות הצטיינות המערכת  מהבחינה הטכנולוגית היא לא ממש תפתור את הבעיה המעשית.  אולי מן הראוי לשקול אופציות אחרות, לא במקום אלא בנוסף.

אולמרט : "לא היו מעטפות !!"

כך הכריז אתמול אולמרט בטלביזיה. כמובן שכן היו מעטפות, רק לא הרשיעו את אולמרט בגינן. בחירה אומללה של הצהרה מול הציבור.

אבל לא באולמרט אני רוצה לעסוק אלא בבית המשפט. 

ראשית, גילוי נאות: לא קראתי את 750 עמודי פסק הדין וככל הנראה גם לא אקרא אותם. מה שאני יודע על הפרשה ועל פסק הדין מבוסס על  הדיווח בתקשורת ויתכן מאד שהקשר בין מה שקראתי לעובדות הוא רופף.

בהערת אגב,  פסק דין בהיקף מלל כזה הוא דבר מופרך לחלוטין. מה אפשר לומר ב 750 עמודים שאי אפשר לומר ב 75 עמודים? זו רעה חולה של בתי המשפט בישראל ולעתים נדמה שהמטרה העיקרית של פסק הדין היא להתכסות מפני הפיכתו בערעור.  למזלי, בעת לימודי בפקולטה למשפטים לא היו פסקי דין באורך כזה.

מה שמטריד אותי הוא הביסוס לכאורה של הזכוי על כך שלא הוכחה כוונה. איך בדיוק מוכיחים כוונה? הרי ברוב מכריע של המקרים לא מוצאים מסמך כתוב שבו הנאשם מעיד על כוונתו בעת שביצע את מעשיו. והנה, יש מקרים בהם על פי דין רשלנות חמורה נחשבת לכוונה. אני משוכנע שיש גם מקרים בהם רצף של מעשים חוזרים ונשנים צריך להיחשב לכוונה.

במקרה שלפנינו לא היה ספק שגבו במקרים רבים כפל השתתפות בעד הנסיעות של הנאשם. ככל הנראה גם אין ספק שבני משפחתו של הנאשם זכו בנסיעות חינם על חשבון עודף הגביה האמור. אלא מה, לא מצאו מסמך שחיבר הנאשם ובו יש הוראה לגביה כפולה או למימון נסיעות המשפחה מעודפי הגביה. היחידה שהיה ביכלתה להעיד האם הנאשם נתן את ההוראה הזאת סירבה להעיד.

למה בדיוק ציפה בית המשפט ? למסמך חתום ומתויק  של הנאשם ? אולי גם עם אישור נוטריוני ? הרי זה צחוק.

והנה, לפי הפרסומים, הזכוי בנושא הנסיעות לא ניתן בגלל שלדעת בית המשפט אין פסול במעשה. אילו נפסק כך - מילא. הנימוק לזכוי היה שלא היתה עדות מוצקה מי נתן את ההוראה לממן את נסיעות בני המשפחה מחשבון העודפים.
אני בספק האם היה דיון בשאלה האם די בכך שהנאשם ידע כי משפחתו נוסעת בחינם כדי לראות בכך כוונה.

 לדעתי, אם אכן (כפי הדיווח בתקשורת) היו 17 מקרים של מימון נסיעות משפחתיות יכול בית המשפט להשתמש במבחן האדם הסביר ולקבוע כי לא יתכן שהנאשם לא שם לב לכך שכל כך הרבה נסיעות של המשפחה לא השתקפו בחשבון הבנק שלו. נכון, הוא היה אדם עסוק בענינים חשובים. נכון, אולי אשתו ניהלה בדרך כלל את חשבון הבנק המשפחתי וכאילו מה היא מבינה בעניני הוצאות נסיעה?
להזכיר, בענין העסקה אסורה של עוזרות בית זרות התגבשה נורמה פסולה שרק הרעיה מבינה בענין ולא חלילה הבעל הבכיר שבכלל לא שם לב מי מנקה את הבית. אבל כאן מדובר בסכום כסף מצטבר ניכר וברצף נסיעות לאורך זמן . 

מנגד, יצחק רבין ז"ל לא התכסה בטענה שהחשבון היה של אשתו. יחליט הקורא מה לדעתו הגישה הנכונה.

אני מבין למה הנאשם מיתמם, אני לא מבין למה בית המשפט נותן את ידו להיתממות הזאת ומבסס עליה הכרעה בדין במקום לתת משקל יתר לרצף ולהמשכיות של המעשים לאורך זמן, במיוחד כאשר  אין ויכוח לגבי קיומה של הקופה המקבילה ומימון נסיעות המשפחה מתוכה. מה יותר קריטי? מי החליט על השיטה או מי השתמש ונהנה ממנה ?.

על כן אני מקווה מאד שהפרקליטות תמצא עוז לערער ושבית המשפט העליון יראה לנכון להבהיר מתי רצף מעשים עולה כדי ידיעה ומתי הידיעה שווה לכוונה.

ולמען האיזון : ההיכרות היחידה שלי עם פרקליט המדינה היא דרך הופעתו אתמול במסיבת העיתונאים. אינני יודע אם הוא רודף פרסום או רודף צדק וכמובן אינני יודע אם הוא "חיפש" את מר אולמרט מסיבה כזו או אחרת. אני רק יודע שלא הצליח להוציא מפיו 3 משפטים תקינים ברצף. יתכן שהוא פרקליט מעולה אבל תפקידו גם לייצג את הפרקליטות. לא ברור לי איך ולמה בחרו בו לתפקיד ייצוגי ולא ברור לי איך הוא מעז להפיע באופן עלוב כל כך במסיבת עיתונאים מיוזמתו. צריך גם שיקול דעת בתפקיד הזה ואם היה נרגש מדי היה צריך להימנע מהופעה.  אם זו דרך ההופעה הרגילה שלו ואלה פני הפרקליטות, חבל שחלק ניכר משופטי ישראל מתמנים מתוך עובדי הפרקליטות.

צדק חברתי ?

אתחיל בהצהרה - אשרינו שזכינו שיש איזו שהיא תנועת מחאה עממית שאינה בהכרח קשורה לימין או לשמאל וממילא למפלגות.

אבל בזה נגמרו המחמאות. מעבר לכותרת הצודקת של צדק חברתי (או מה שפעם היה " תנו לחיות בארץ הזאת" ) מתברר שעיקר המחאה רוצה לבסס את מה שהיה כלומר "תנו לי על חשבון הציבור".

סבסדו לי דיור, שלמו לי את גן הילדים וכו' וכו'. על חשבון מי? על חשבון כלל הציבור - גם  כאלה שאינם זקוקים לכך.

איך זה בדיוק יותר הוגן מדרישות של קבוצות לחץ אחרות? איך בדיוק ימצא התקציב לכך ? זה לא מענין אף אחד מהמפגינים. 

אבל בינתיים קרה משהו : התברר שמדיניות ממשלתית נבונה יכולה לשנות סדרי עולם ואפילו מהר. ראינו את זה היטב בתחום שירותי הסלולר. נכון, גם הורדת המחירים תפגע בהכנסות המדינה - ישלמו פחות מע"מ, ישלמו פחות מס הכנסה. אבל זה יקוזז בחלקו כי המעסיקים והעצמאיים יקטינו את ההוצאות שלהם וממילא יגדל הרווח שעליו משלמים מס.

לטעמי ההפגנות צריכות לחרוט על דגלן דרישה לשינויי מדיניות הכנסת והממשלה ולא לתקציבי סבסוד למגזר כזה או אחר.

למשל, כבר לפני עשרות שנים הסבירו לי באיטליה כי החוק מחייב את חברות בטוח החיים להשקיע את הרזרבות שלהן בבניה להשכרה. בארץ הרשו להן להשקיע בשוק ההון - כלומר לרכוש הנפקות של טייקונים למיניהן. שינוי מדיניות בענין זה יפתור במחי יד כמה וכמה בעיות כואבות. גם יהיה דיור להשכרה, גם יצטרכו עובדים כדי לטפל בנושא, גם יקטינו את העמלות שגובים הבנקים,  הבורסה, החתמים, המפיצים , מנהלי הקופות, חברות הביטוח, מנהלי הקרנות. גם יישמר ערך ההשקעות ולא יישחק בגלל משחקי בורסה ועמלות היסטריות לניהול הכסף.

למשל, התירו יבוא חפשי אמיתי כדי שתהיה תחרות אמיתית.  המונופולים (תחת כל שם שהוא) יאכלו אותה - אבל לציבור יהיה מספיק כסף לאכול.

למשל, היפטרו ממשרדי ממשלה מיותרים. אל דאגה, המפוטרים יקלטו במקום אחר גם אם לא באותם תנאים, לפי כישוריהם הנדרשים למשק ולא לפי קרבתם למפלגה זו או אחרת.

יש עוד הרבה "למשלים". אי אפשר להשיג את כולם בבת אחת - אבל אפשר להתחיל את התהליך.

לעומת זה, אם המחאה תמשיך להפגין רק בעד "תנו לי" אזי אולי יווצרו עוד כמה קבוצות של נהנים אבל המצב הכללי לא ישתנה. 

חוק מחירי הספרים

לטעמי עיסוקים בתחום האמנות אינם שונים מכל תחום אחר שלא נכלל על ידי "המבינים" בהגדרת אמנות. זו כמובן דעה אישית שאינה מקובלת על אלה שהחליטו שהם האליטה. שלש אבנים ודלי חלוד הן "מיצג" שראוי לתמיכה ואילו רהיט עץ מופלא הוא "נגרות" קרי עבודה שחורה, לכל היתר "אומנות". והנה, הנגר המוצלח והמבוקש דורש מחיר גבוה יותר בעד עבודתו והצרכן מבין את הסיבה לכך ומשלם. אין שום סיבה שסופר מצליח לא יקבל תשלום גבוה יותר מסופר מתחיל. ענין של מיקוח עם ההוצאה לאור - או שלא נאה לסופר להתמקח ?

בעקביות עם דעתי לעיל, כמו בכל מקצוע ועיסוק,  הסופר המצליח יצליח (והוא יכול ורשאי לדרוש מהוצאת הספרים לא להוזיל את ספריו על חשבונו) ומי שפחות מצליח, מה לעשות.

אף אחד לא יכול להכריח צרכן לקנות ספר שאינו רצוי לו - ובמחיר גבוה. לכל היותר יקח אותו במתנה במבצע כספר רביעי הנוסף לשלשה שכן רצה. 

אבל גם בלי להסכים לדעתי לעיל מה שהחליטה הועדה הוא בגדר איוולת. 

1. אם הוצאות הספרים יכולות ורוצות למכור ספר במבצע ב 25 ש"ח הן יכולות למכור אותו באותו מחיר גם לא במבצע. 

2. אם שוחרי ספרות יקנו  גם במחיר הגבוה כל שרשרת השיווק תחגוג על חשבון הצרכן ותחת הכסוי של "יש חוק" - בדיוק כמו שקונים דלק ומקללים. תחרות בין ההוצאות והמשווקים כבר לא תהיה.

3. במחיר אחיד גבוה יהיה מונופול לסופרים מוכרים, סופרים חדשים לא יגיעו למדף. עדיף שההוצאות יבינו שאין חובה שכל הספרים יעלו 84 ש"ח כנהוג היום (לפני מבצע). אין שום סיבה שלא יהיו ספרים יקרים  בצד ספרים זולים גם ללא מבצע.

4. אם  שוחרי הספרות לא יקנו במחיר הגבוה אז או שלא ידפיסו ספרי מקור (לא בדיוק עוזר ל"תרבות" וגם לא לסופרים) או שיוציאו מלכתחילה במחיר נמוך (ראה סעיף 1) וזה לא בדיוק יעזור לסופרים.

אז מה בדיוק עשיתם ?  למי בדיוק עזרתם ? לא לציבור הקוראים ולא לסופרים החדשים. 

-עודדתם תרגום על חשבון מקור (לא דבר רע בפני עצמו אבל מחטיא את המטרה המקורית). ראוי לציין כי המתרגמים נשארו מחוץ למסגרת החוק. לטעמי גם ככה אין מספיק הערכה למתרגמים הטובים וחבל. מלאכתם קשה, לעתים קשה מזו של הסופר. סופר טוב שולט בשפתו. מתרגם טוב חייב לשלוט בשתי שפות וגם להכיר את שתי התרבויות כדי שיוכל לעשות את מלאכתו נאמנה. 

- בסקר העולמי הבא על מידת הקריאה נראה ודאי שעם הספר קורא פחות ספרים לנפש לשנה ואז תקום וועדה נוספת ותחפש דרך חדשה עקומה לתיקון המצב. 

אוי לנו שאלה נבחרינו ואלה שרינו.

שידורי טלביזיה בכבלים - יום השואה ויום הזיכרון

כבר שנים שאני מנסה להבין מי קובע איזה ערוצים ישודרו ואיזה יושבתו ומה הקריטריונים. הנחתי הראשונה היתה שזה ענין של תוכן. זה כמובן לא כך : אין שידור בערוץ הסרטים  הכלול בחבילה אבל יש שידור בערוץ VOD בו משלמים בשביל כל סרט בנפרד. ערוץ נשיונל גיאוגרפיק הכלול בחבילה אינו משודר, שני ערוצים נוספים בתשלום של נשיונל גיאוגרפיק כן משודרים.

ניסיתי ללמוד מנוהל יום כיפור. שם כנראה מופסק כל שידור המצריך מעורבות של עובדים בישראל ואילו ערוצים בהזנה ישירה מחו"ל משדרים. כך למשל BBC WORLD משודר, אבל ללא תרגום. אלא מה, ביום כיפור לא עובדים אבל ביום השואה וביום הזכרון כן עובדים - אז הנימוק של מעורבות מקומית הוא לא לענין (כי יש ערוצים מקומיים שעובדים). מענין שהתרגום בערוץ BBC הנ"ל מבוטל גם בימים אלה - למה בדיוק?

צנזורה מלמעלה מה ראוי שיראו תושבי ישראל ? מפוקפק מאד. ראשית כל, מי שמכם? ושנית, למה ערוצי ספורט  יותר כשרים מערוצים אחרים? למה פרסומות כשרות ? 

מה נשאר? כנראה כסף.  ערוץ שמחייב תשלום נפרד הוא כשר למהדרין. כזכור, גם המפרסמים משלמים בעד שידור פרסומות  ועל כן גם הפרסומות כשרות.

ואולי אני טועה? אם מישהו יודע מה הנימוק הרשמי לאפלייה בין הערוצים אשמח לשמוע.

השביתה למען זכויות עובדי הקבלן

רק לפני ימים ספורים זה היה הסיפור החם. עכשיו אלה חדשות האתמול, כולם עסוקים בפסק זמן, ברכבת ובתזכורות על מלחמה אפשרית באירן.

קצת באיחור אני מרגיש חובה לומר  שמר עיני הנכבד ניהל את המערכה בצורה המעלה תמיהות.

הוא רצה לשפר את תנאי העבודה של עובדי הקבלן - ראוי לכל שבח. על כן היה צריך לנהל את המערכה נגד הקבלנים המעסיקים את העובדים האלה ולא נגד משרד האוצר.

אין זה סוד שיש "עובדי קבלן" שנהנים מכל התנאים שניתן להעלות על הדעת. נכון, אלה בעיקר אנשי תוכנה שעובדים באופן קבוע אצל הלקוחות של המעסיק שלהם. העובדים שבשבילם שבתו הם בעיקר אנשי השמירה והניקיון והפתרון למצוקתם היה צריך להיות דרך לחץ על המעסיקים שלהם.

עיני בחר להילחם כדי להפוך את עובדי הקבלן לעובדים מן המנין אצל הלקוח של הקבלן - והוא לא ממש הצליח. רק מעטים יקלטו בשירות הציבורי.

כאמור, הקרב היה צריך להיות מול "הקבלן" ולא מול משרד האוצר.  הקבלנים טוענים שתנאי העובדים שלהם מחפירים משום שהלקוחות רוצים מחירים זולים ולא חלילה משום שהקבלנים רוצים להתעשר. בודאי יש קצת מן האמת בחלק הראשון של טענה זו אלא שסיבתה הפוכה - הלקוחות הרי יודעים מה משלם הקבלן לעובדיו ועל כן הם דורשים מחיר נמוך.

אילו עיני היה מאלץ את הקבלנים לתת תנאי עבודה הוגנים כי אז הקבלנים היו דורשים מחיר יותר הגיוני מלקוחותיהם. אז מה? הלקוחות היו מוותרים על שירותי שמירה או על נקיון ? ודאי שלא. היה נוצר שיווי משקל חדש ובריא יותר, חלק מהלקוחות היו מפסיקים להשתמש במיקור חוץ וקולטים עובדים אצלם - זה מה שרצה עיני. החלק האחר היה בלית ברירה משלם יותר לקבלנים אבל לא כתוספת רווח אלא כתוספת לשיפור תנאי העבודה של עובדי הקבלן.

אז למה עיני בכל זאת ניהל את מלחמתו נגד האוצר ולא נגד הקבלנים ?
- אולי מפני שההסתדרות ושלוחותיה מעסיקות גם הן עובדי קבלן
- אולי כי נוח יותר להילחם בגורם אחד ממלכתי מאשר בעשרות או מאות קבלנים
- אולי כי הניח שיש יותר כבוד למי שמצליח לכופף את היד של שר האוצר

אולי ואולי ואולי. לעיני פתרונים.

הניצול הציני של תנועת המחאה - או שוד לאור היום !!

כבר כתבתי בחודש אוגוסט (מותר ורצוי לדפדף אחורה בבלוג...) שממשלת ישראל תפתור את בעית המימון הדרוש לטיפול (קוסמטי) בתנועת המחאה רק ממקור אחד - מס מוגדל על רווחי הבורסה. אינני מופתע שכך קרה. מי יעז להתלונן אם לוקחים עוד קצת מ"העשירים" ? 

אז אכן יקחו החל מיום 1-1-2012.  אבל אין גבול לציניות - את המס הנוסף יגבו גם מרווחים שנצברו בעבר. נכון שבעיקרון אין מטילים מס רטרואקטיבי, אבל כאן לוקחים אותו מהעשירים !! ודאי מצאו דרך טובה להכשיר את הטריפה הזאת.

הבנקים נושמים לרווחה כי :

- לא הכריחו אותם להכניס שיפור קל במערך המיחשוב ולשמור לעולם ועד את היתרות בכל נ"ע ואת השער לתאריך סוף שנת  2011.  בעצם הנתונים האלה ממילא נשמרים.  כך היו יכולים בקלות  לחשב מס במועד הנדרש לפי 20% על רווח ישן ו 25% על רווח חדש.

- נתנו להם מתנה ענקית ושמה בישראל "מכירה רעיונית". תמורת עמלה "צנועה" של 0.10% הם רשאים לבצע מכירה וקניה חוזרת של נ"ע מחוץ לבורסה כלומר בעלות של פעולת מחשב קצרה, פשוטה, מהירה ודי בחינם. אינני יודע מה גודלו של שוק ההון וכמה אזרחים יבחרו להשתמש באופציה הזאת - אבל מדובר בהרבה מאד מליוני שקלים.

- יהיה גידול במחזור - אפשר יהיה לשלם עוד בונוסים להנהלות הבנקים !!

- אולי זה פיצוי (למה מגיע פיצוי ?) על כך שתיקי נ"ע של החוסכים יקטנו בסכום המס שישולם, מה שיקטין בעתיד את דמי השמירה (סליחה, דמי ניהול...) שהבנקים גובים ללא הצדקה אמיתית.

האוצר נושם לרווחה  כי:

- בניגוד למקובל ניכוי המס מתבצע מיד ולא בסוף החודש. בדרך כלל מקזזים את ההפסדים של אותו חודש מהרווחים ורק אז משלמים את המס על יתרת הרווח. הפעם קודם כל גובים את המס - מיד ביום הביצוע של המכירה הרעיונית. אם מגיע לחוסך קיזוז - נסתדר אחר כך, בינתיים הכסף בכיסו של אוצר המדינה. על כן תגדל הגבייה ממסים ברגע האחרון של 2011 ובא לציון גואל.

האזרח, כרגיל, מוותר תחת לחץ על כמה נשימות  :

- המס המשולם מקטין את סכום החסכון שאמור להביא תשואה.

- גם העמלה המשולמת לבנק יוצאת מכיסו של החוסך.

- אם חלילה ירד השער (הסתברות סבירה למדי) של נ"ע שנמכר רעיונית אזי בעצם שולם מס על רווח שלא באמת מומש. נכון שאז יווצר הפסד שאולי אפשר יהיה לקזז (מול רווח עתידי אם וכאשר יהיה) - אבל המס בינתיים שולם ויצא מכיסו של החוסך לכיסו של האוצר.

ואחרון חביב : גם אם האוצר יזרוק איזו סוכריה מעופשת לכיוון המוחים (נניח שנתיים גן חינם) הרי אותם המוחים גם הם שייכים לציבור החוסכים אם הם רוצים להמשיך לחיות בגיל זקנה. על כן, הם ימשיכו לשלם ביוקר שנים רבות  מחסכונותיהם בעד ההטבה הקטנה שיקבלו עכשיו. היכן כל ההסברים המלומדים שלא טוב לחיות את הרגע, צריך לחשוב על העתיד, צריך לחסוך!! 

למה בכלל לחסוך? מה שלא ייגבה כדמי ניהול מופקעים ייגבה כמס מופקע. הרבה חסכון כבר לא ישאר.

איפה כל היועצים המלומדים של תנועת המחאה? קשה לי להאמין שלא הבינו את זה. ואם לא הבינו אז ממש לא רצוי לשכור את שירותיהם. ולמה טרכטנבג שותק? גם הוא לא מבין את זה?. לא חשוב, העיקר ששר האוצר וראש הממשלה מבינים את זה.

די עם האשליות (ברבור ארוך לאור פרשות בזמן האחרון)

אני מקווה שרוב הציבור, רוב הזמן, רוצה להניח ששחיתות ושימוש לרעה בכח הם מקרים חריגים ומי שנוהג כך יתפס בסופו של דבר ואולי גם יבוא על עונשו.

מנסיוני בחיים זה לא כך. אינני מתכוון למקרים חריגים אלא להתרחשויות של יום יום, לעתים באופן בוטה אבל לרוב במסגרת הליכים רגילים לחלוטין ועם כסות של "אל תהיה תמים, זה חלק מהחיים."

איפה זה מתחיל? באמת בדברים תמימים ללא כוונת רשע או זדון. יד על הלב, האם מישהו חושב שלקיחת עט בשקל או חבילת מהדקים ממקום העבודה היא פשע? ברור לי שלא וברור לי שכמעט אין מי שלא חטא בכך. אם יש כזה, הסיבה היא שפשוט לא היה צריך עט או מהדקים. מי משלם בשביל זה ? הכיס העמוק של המעביד. המעביד מממן את זה מכיסו? הרי ברור שלא. מי שמשלם זה הציבור, בין אם אלה הלקוחות של המעביד ובין אם זו הקופה הציבורית שמממנת את המוסד המעביד מכספי מסים של הציבור.

בממדים האלה איש לא רואה בכך מעשה פלילי או אפילו מעשה ראוי לגינוי. כבר שמעתי דעה שאם כולם עושים כך, בבחינת נורמה מקובלת, וכאמור כולם גם נושאים בהוצאה, אזי בממוצע איש לא ניזוק.

אבל התופעה לא נעצרת כאן. עם הזמן ההזדמנות והכח מעוורים את עיני (כמעט) כל בן תמותה וכאן מתחילה להתגלות השונות בין מה שנחשב לא תקין לבין מה שכביכול בסדר.

אינני מתכוון לשיטת "המעטפות" על כל גווניה, את זאת כולם  (מלבד לוקח המעטפה) יודעים לגנות.

קחו אדם הגון לכאורה ,כלומר כזה שלא יעלה על דעתו לרמות ב- 5 שקלים בסופרמרקט.  אבל, בהיותו למשל חבר בועדת מינויים כזו או אחרת ישחיר  בלי היסוס את פניו של מועמד א' שאינו מטעמו (ואולי גם את פני מי שהמליץ עליו) כדי להביא לבחירתו של מועמד ב' שהוא כן מטעמו ובאותה הזדמנות יגרום נזק של ממש לעתיד, לקריירה ולחיים של מועמד א'.  יש לו הצדקות כאלה ואחרות: 

ראשית, כמעט אין סכוי שהציבור ידע מכך
שנית "הכל במסגרת התפקיד ולמען מילוי החובה הציבורית"
שלישית תמיד טוב ליצר קואליציות ולברר מי אתך ומי נגדך - ואפשר להמשיך ולספור.

הרי אפשר להסתפק בהצבעה נגד מועמד א' גם בלי לטפטף קצת רעל באזני אחרים כדי להניא גם אותם מלהצביע עבורו.

האם הוא עדיין הגון ?

וכך בודאי בפוליטיקה, באקדמיה, בצבא, בעסקים וכו' וכו'. הרוע מבצבץ לעתים תכופות, אפילו בלי שהעושה יחשוב שהוא עושה משהו שאינו כשורה - ובהרבה מקרים גם בלי לקבל טובת הנאה מידית וישירה מהסוג הניתן במעטפה. די באיסוף "נקודות זכות" שאולי ניתן יהיה להמיר אי פעם בעתיד אם יתעורר הצורך. לעתים זו כמובן נקמה מתוקה על מה שעשו לך כשאתה היית בצד הסופג את המכה.

ומכיון שיש לאנשים כח להרע, והם עושים בו שימוש ללא היסוס וגם בלי לחשוב פעמיים, אזי אנשים אחרים שיצטרכו פעם את אותם בעלי הכח (עד שהם עצמם יגיעו להיות בעלי כח) יוצאים מגדרם ומתכופפים אחורה כדי להישאר בצד הנכון של בעלי הכח. עד כדי כך שאין צורך לבקש מהם במפורש להשתמש בכח וברוע שכבר רכשו לעצמם, די ברמז דק מן הדק ולעתים גם זה מיותר. האם מישהו באמת חושב ששר הבטחון (בנסיעתו הידועה לפריז) ציין מראש את מחיר החדר שהוא רוצה לגור בו ? שטויות, אין לו צורך לומר זאת. עושי דברו יודעים גם ללא הנחייה מה ישביע את רצונו ומה יעורר את זעמו.

את מחיר השימוש לרעה בכח הזה משלמים בסופו של דבר הרבה אנשים ולעתים הציבור בכללו. מטבע הדברים הנפגעים הם אחר כך מרירים ואם הם גם לומדים מהנסיון הרי גם הם ינהגו כך כשיתעורר הצורך ותהיה להם ההזדמנות.

החלק המטריד אותי ביותר הוא הדו-פרצופיות המתפתחת עם הזמן והנתק המלא בין שני הפרצופים. לעתים אותו אדם יפגין מצד אחד הומניות גורפת, חביבות ועזרה בתרומה למסכנים.  מצד שני, ובתחומים אחרים , יפגין נוקשות, קשיחות וחוסר אמפתיה, שימוש לרעה בכח.

ואם מידי פעם המצפון במקרה מציק - אצל הנוצרים הקתולים אפשר ורצוי לרוץ להתוודות ולקבל מחילה מיד , אצל היהודים די בבקשת סליחה פעם אחת בשנה ביום הכיפורים. כך או כך, אחרי כן אפשר להמשיך באותה דרך.

אז לכל התמימים : כדאי שתפנימו שכמעט כולם רעים אם רק יש להם הזדמנות ויש להם כח. רצוי אבל לא הכרחי שתהיה גם סיבה.

כדי להסיר ספק, לא מדובר בעוד תאוריה של קונספירציה, זה ככל הנראה פשוט טבע האדם.

לא סתם מקובלת ביהדות האמונה שבכל רגע נתון יש בסך הכל רק ל"ו (36 !!) צדיקים בעולם. כל השאר הם לא כאלה, מי פחות ומי יותר.

השוואות מחירים

העיתונות למיניה יוצאת חדשות לבקרים עם סקרים המראים הפרשי מחירים בין רשתות שיווק, בין יצרנים ואפילו בין סניפים של אותה רשת.

הציבור קורא ומצקצק בלשונו לאור הממצאים ואולי גם מסנן קללה כזו או אחרת.

אז יש לי חדשה בשבילכם :  בכל הנוגע למוצרים שאינם תחת פיקוח אין שום חובה או סיבה שכולם ימכרו באותו מחיר. להיפך,  מחיר אחיד (ויקר) הוא המצב הגרוע ביותר של שיתוף פעולה לא כשר שמטרתו לסחוט את הציבור.

הבעיה האמיתית היא שאף אחד לא מוכר ממש בזול. גם מי שיוצא טוב בהשוואות בעצם מוכר ביוקר אלא שהוא מתחבא תחת המטריה של אלה שמוכרים עוד יותר ביוקר.

פלאי פלאות, המוצרים היחידים שמחירם נמוך הם אלה שהופיעו לאחרונה כמוצרים "לבנים" חסרי מותג. מה שמראה שאפשר גם למכור בזול. כאלה אנחנו רוצים  וצריכים שיהיו הרבה. תחרות אמיתית היא כזו שבה כל אחד יכול לבחור את רמת המחיר המתאימה לו. מי שרוצה סבון כלים זול ב-4 ש"ח צריך לדרוש שיהיה כזה על המדף. מי שרוצה סבון כלים עם "ריח נפלא" וגם "מגן על עור הידיים" וגם מוכן לשלם 14 ש"ח כדי לממן גם השתתפות בהוצאות הפרסום, באריזה יפה, בשם המותג  וברווח המופקע - בבקשה. השאירו את הבחירה לצרכן !!!

התפטרויות בערוץ 10

משום מה יש "פינה" אחת שקטה בכל הסערה סביב ההתפטרויות - איש מהמתפטרים לא טען , אפילו לא ברמז, שמה ששודר היה נכון ולא היה מקום להתנצלות.

על פי מה שפורסם ביומיים האחרונים לא היה מדובר בפרשנות אלא ב"הצגת עובדות".  יש הבדל גדול בין השתיים.  בכל הנוגע לפרשנות באמת אין מקום להתערבות מלמעלה. בכל הנוגע לעובדות זכותו של בעל השליטה לדרוש שהדיווח יהיה אמין.

ההתעלמות מההיבט הזה מעמידה בספק את כל הלגיטימיות של שפע הדיבורים על התערבות ההון בתקשורת. 

אחת משתיים :

- אם העובדות היו נכונות אז ההתערבות אינה במקומה ויש לגנות אותה בכל פה - תוך כדי איזכור בלתי פוסק שהעובדות היו נכונות.

- אם העובדות לא היו נכונות אז היה צריך להתנצל כבר מזמן, גם בלי לחץ של בעלי השליטה.

אני מעריך את האומץ של המתפטרים (אלא אם יתברר שבעוד שבועיים הם חוזרים לתפקידם...) אבל מאד מתפלא שהאומץ לא הלך צעד אחד נוסף קדימה על ידי האמירה "אין מקום להתנצלות כי העובדות נכונות" או לחילופין " היינו באמת צריכים להתנצל בעצמנו".

 בלי אף אחת מהאמירות האלה כל הדיבורים והמחאות על התערבות בעלי ההון הן אמירות בעלמא שמטרתן רק לנסות לחזק את החופש העיתונאי  גם אם העובדות המדווחות אינן בדיוק נכונות.

רדו מהגדר !  אימרו את כל האמת ולא רק את מה שנוח לכם להגיד.

ולגופו - בעלי השליטה ממילא שולטים במה שיפורסם כי הם ממנים את העורך (ודרכו את שאר הצוות)  ויודעים מה קו המחשבה שלו. יש מספיק דוגמאות לכך. תוספת הזעקה כאן היא חסרת כל משמעות בלי ציון העובדות הנכונות.