שרות יעיל?

ההמתנה לשרות טלפוני מאד מעצבנת, גם ארוכה, גם מלווה במנגינה מעצבנת ולעתים קרובות מסתיימת בניתוק שמחייב התחלה מחדש.

אז החלטתי לנסות קשר בצ'אט, פאר הטכנולוגיה המעודכנת. לא נגעתי למעט מחיקת שם המשתמש , טלפון ות.ז. והנה מה שקרה (כולל שגיאות ההקלדה) :

(09:09:09) הילה:
בזק בינלאומי שלום, כיצד אוכל לתת לך שירות ?
(09:10:10) דן פינס:
שלום
(09:10:10) הילה:
בוקר טוב
(09:10:10) דן פינס:
החוזה שלי עומד להסתיים בחודש הבא
(09:10:10) הילה:
דן, תעזור לי בבקשה עם מספר ת.ז של בעל המנוי
(09:11:11) דן פינס:
ואני מוצף כל העת בהצעות מספקים אחרים. אני מעדיף להשאר אתכם אבל מבקש לדעת מה יהיה התיריף
(09:11:11) דן פינס:
XXXXXXXXXX (נמחק)
(09:12:12) הילה:
לפי התז שציינת לא אותר מנוי
(09:12:12) דן פינס:
מוזר, נסי טלפון XXXXXXXXX (נמחק)
(09:13:13) דן פינס:
או שם משתמש ......
(09:14:14) הילה:
דן, אותר מנוי עסקי
(09:14:14) דן פינס:
גם זה משהו
(09:14:14) הילה:
לכן יש לפנות לשירות הצ'אט העסקי. אני מיד אציין את הלינק
(09:15:15) הילה:
http://www.bezeqint.net/Page.aspx?cc=010315
(09:15:15) דן פינס:
תודה
(09:15:15) הילה:
שמחתי לתת לך שירות, המשך יום נעים
(09:16:16) דן פינס:
הגעתי לעסקי ?
(09:17:17) דן פינס:
יש מישהו?
(09:17:17) הילה:
לא, זו עדיין הילה מהשירות הפרטי.
(09:18:18) הילה:
אני אבדוק אם יש נציג פנוי בשירות העסקי, מספר רגעים ברשותך
(09:18:18) דן פינס:
אבל נכנסתי לעסקי לפי הלינק ששלחת
(09:18:18) דן פינס:
ובראש העמוד מופיע שירות עסקי
(09:19:19) דן פינס:
או אולי את רק צריכה להחליף כובע ?
(09:20:20) הילה:
נכון, אני לא יודעת מדוע הגעת לשירות הפרטי. אבדוק זאת.כרגע יש נציגה פנויה בצ'אט העסקי. אני מקשרת אותך איתה. המשך יום נעים
(09:20:20) דן פינס:
תודה
(09:21:21) דן פינס:
עשר דקות ולא הגעתי לשום דבר, לא יעיל בדיוק כמו פניה טלפונית, ממש חבל
(09:22:22) הילה:
דן, אני ממש מתנצלת על ההמתנה והטרטור, יש לי תקלה במערכת ואין לי אפשרות לקשר אותך. ציין בבקשה טלפון בו הינך זמין ואני אחזור אליך באופן טלפוני
(09:22:22) דן פינס:
0544XXXXXX

אז חזרנו לטלפון. שוחחתי עם שלש מוקדניות (הן העבירו...) והשלישית חידשה את החוזה לשנה נוספת בתנאים הקיימים.
למה זה לא נעשה מיד בהתחלה ? לבזק בינלאומי פתרונים.

חופש הבטוי והסרת האנונימיות של טוקבקיסט

לפני כמה ימים קבע בית המשפט העליון שאין להרשות חשיפת זהות של טוקבקיסט אנונימי כדי לאפשר הגשת תביעת דיבה נגדו.

על פי ההחלטה התמוהה הזו נוצרו שתי קבוצות של מוציאי דיבה :

1. אלה שהזדהו מיוזמתם וחשופים לתביעה

2. אלה שהסתירו את זהותם ואינם חשופים לתביעה

מכך עולה שהזכות להגיש תביעת דיבה אינה אבסולוטית אלא היא מותנית ברצונו של מוציא הדיבה להיחשף.. היתכן?

לא קראתי את פסק הדין במלואו ואולם על פי הדיווחים (בתקווה שהם מדויקים) הדיון התיחס גם לשאלת זכות חופש הדיבור וההגנה על זכות זו. נדמה לי שחופש הדיבור צריך להיות מוגדר כזכות האזרח לומר את דברו מתוך ידיעה שהוא עלול להיפגע או להיענש אם עבר תוך כדי כך על החוק. 

לא מיותר לציין כי כל מי שהתפרסם בהסטוריה בעקבות מאבק בעד זכות הדיבור, קידם את הרעיון והביא את מאבקו לידיעת הציבור, עשה זאת מתוך ידיעה שהוא עלול לשלם את מחיר המאבק. דוקא הנכונות לשלם את המחיר בתקוה לשנות מערכת חוקית קיימת היא שסייעה לקדם את ההבנה שיש צורך בחופש דיבור.

אולי באמת מן הראוי שהכנסת תיתן את דעתה לדבר ותקבע הליך חוקי לחשיפת הזהות של אותם כותבי טוקבקים אנונימיים שכל מטרתם רק לגרום נזק.

על המתמטיקה - חלק ב'

הרהור על מושג אינסוף המספרים

הדרך המקובלת הקלה להמחיש את הענין היא כך :
- בחר את המספר הכי גדול שידוע לך
- עכשיו הוסף לו אחד והנה לפניך מספר גדול יותר, בין אם כבר קבעו לו שם ובין אם לאו
ומכיון שאפשר להמשיך את התהליך עוד ועוד ובכל פעם להוסיף 1 הרי אין סוף למספרים.

אבל ההנחה ביסוד התהליך היא שיש מי שיוסיף 1 למספר הקודם כי אם אין כזה אזי הגענו אל סוף המספרים. רוצה לומר, בלי להניח שהסופר קיים לנצח יש סוף למספרים. מכאן שכדי להניח שיש אינסוף מספרים חובה להניח קודם כל את נצחיות הסופר. זו לא בדיוק הנחה מתמטית, אולי זו הנחה דתית?

איזה כישורים צריך חבר כנסת או שר?

לא פעם אני תוהה : רופא צריך הכשרה, כך גם מהנדס, יש כבר דרישות שעל דירקטורים לעמוד בהם וגם דרישות ממועמדים לתפקידים בכירים בארגונים מסוימים.

אבל אין צורך בשום כישורים או הכשרה, לא אופי ולא השכלה, כדי להתמנות לחבר כנסת או לשר המשפיעים על חיינו ועל עתידנו יותר מכל חבר דירקטוריון, רופא או מהנדס.

למה?

אז ברורה לי התשובה המתלהמת אילו מישהו מהאינטרסנטים היה טורח לענות - "זוהי הדמוקרטיה במיטבה" ; "העם אומר את דברו"; "גם במדינות דמוקרטיות אחרות זה כך" וכיוצא בזה מיני שטויות שאינן לגופו של ענין.

גם אם אין לכך תקדים פורמלי בעולם (ואולי יש?) אין שום סיבה לא להיות חדשן. בנושאים אחרים נקבע בישראל סף כניסה גבוה לתפקיד כזה או אחר גם אם לא כך הדבר במדינה מכובדת אחרת.

כך למשל, בארה"ב אין צורך בהשכלה משפטית כדי להיות נוטריון ציבורי המאשר מסמכים - אצלנו נדרשת השכלה משפטית, ותק רב במקצוע וגם בחינות.

כך למשל, שופט שלום באנגליה אינו חייב בהשכלה משפטית - אצלנו כן.

אם אחפש ודאי אמצא עוד דוגמאות להחמרה ישראלית שאינה בהכרח מוסכמה כלל עולמית.

האמת היא שמעולם לא שאלו את העם (הרי הוא הבוחר !) איזו הכשרה וכישורים מן הראוי שיהיו לנבחרים שגורל כולנו בידיהם אלא השאירו את הענין להחלטת מנגנוני המפלגות.

אז אם כבר צריך לערוך משאל עם בנושא כלשהו נראה לי שנושא זה חשוב בהרבה מכל נושא אחר, כולל רמת הגולן.
לא שזה ענין פשוט להחליט מה צריכים להיות הכישורים הנדרשים אבל לפחות להתחיל בקביעת עיקרון שראוי שיהיו תנאי סף.

אולי מישהו שיכול לשנות משהו ירים את הכפפה בענין זה למרות המלחמה הצפויה נגד כל קבוצות האינטרסנטים ? לא, זה לא יקרה, עוד משאלת לב שלא תתגשם.

התקדמות בחיים

בתחילת דרכם

ארגז היה ביתם

עכשיו עולם אחר

פורטים על הפסנתר

על המתמטיקה

במרבית ימי נעורי לא אהבתי (בטוי עדין...) את המתמטיקה על כל צורותיה, החל בחשבון פשוט של בית ספר יסודי ושינון לוח הכפל וכלה באלגברה וגיאומטריה בכתה שביעית (טוב, י"א) בתיכון.

למה? משום שכמו רוב התלמידים ראיתי בכך רק שינון מייגע של חומר משעמם ולא נחוץ לחייו של ילד.


בכיתה השמינית (י"ב של היום) היו מרבית התלמידים בכיתה במצב קרוב לשואה בכל הנוגע לבחינות הבגרות במתמטיקה ובפיזיקה. ההנהלה החליטה לקרוא למורה ותיק שפרש לשוב להוראה ולהציל את הכתה. ואכן, ד"ר אפרת שב במרץ להוראה ועשה נפלאות, לא רק בשבילי אלא בשביל רוב תלמידי הכתה ואולי אפילו בשביל כולם.


בתקופה קצרה לימד אותנו חומר של שנתיים ואיכשהו גרם לי בהתלהבותו לאהוב את שני המקצועות. במחשבה לאחור נראה לי שמה שמצא לפתע חן בעיני היה הסדר הפנימי - ברגע שהבנתי במה דברים אמורים נהניתי מהלוגיקה של מציאת פתרונות ואיך הכל נופל למקומו באלגנטיות וללא הפתעות. הענין השליך גם על החלק הכמותי של לימודי הכימיה וגם שם ראיתי נחת (וציונים משופרים להפליא).


כל כך נהניתי עד שנרשמתי, ואפילו התקבלתי, ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. שם חיכה לי מפח נפש של ממש. המרצים היו בעלי שם בתחומם המקצועי אבל לא כל כך בתחום ההוראה וחיבוב המקצוע על הסטודנטים. במונחים של היום היו מעט סטודנטים וההנחה היתה כנראה שהפקולטה למתמטיקה אינה בית ספר תיכון. המרצה - מרצה, לא ממש מלמד. מי שקולט - קולט, מי שלא - יתכבד וילך. לימים קראתי שזו היתה שיטת האסכולה הגרמנית של הוראת המתמטיקה והיא יעילה ביותר לאיתור אלה שכבר מבריקים במקצוע ובסינון החוצה של כל האחרים.

אחרי שבועות ספורים ראיתי שלא יצא מזה הרבה ועל כן ביליתי את שארית השנה (עד מועד הגיוס) בירושלים אבל עם דגש על הרחבת הידע בסרטים, במשחקי קלפים, בקורס רשות ברפואה פתולוגית (איזה צילומים...) ובפיתוח יחסים חברתיים. שוב הרמתי ידיים בכל הנוגע למתמטיקה.

לפני שנים ספורות התפרסם הספר "המשפט האחרון של פרמה" והקריאה העירה בי שוב הבנה ליופי של המתמטיקה. לאחר שהספר היה ללהיט נכתבו עוד רבים אחרים בעקבותיו. חלקם מוצלחים יותר, חלקם פחות. קראתי גם אותם וכל אחד חיזק את ההרהור הסורר שמא החמצתי משהו כאשר הרמתי ידיים בזריזות באוניברסיטה. לא מפני שאני חושב שאני מוכשר במיוחד לנושא והייתי עושה בו נפלאות אלא מפני שכנראה חבויה בענין הנאה של ממש למי שעוסק בכך.

ועוד ענין : הספרים הללו לא ממש עוסקים במתמטיקה אלא במתמטיקאים ובנפשם המיוסרת. הספרות מלאה בתיאורים של יסורי היצירה של אמנים למיניהם - ציירים, פסלים, סופרים, משוררים. רובם של אלה לפחות מצאו גם זמן (בין היצירות) לקיים חיים שמחים, אפילו פרועים, בחברת חברים, שתיה, בילויים, נשים. הסיפורים על חיי ההוללות בפריז, ולהבדיל על חבורת כסית, תופסים חלק ניכר מקורות חייהם של האמנים הללו. לעתים נדמה כי דוקא זה החלק העיקרי בסיפור ולא החלק של יסורי היצירה.
לא כך אצל המתמטיקאים - אלה ממש התייסרו מסביב לשעון ולא היה להם דבר בחייהם מלבד המתמטיקה. ראו למשל את הספר הנהדר "הפקיד ההודי" וקטעים רבים בספרים אחרים.

זהו, אין פואנטה לסיפור מלבד אולי ההערכה למורה טוב והצער על שאין רבים כאלה.

מחיר המים והורדת המע"מ

לא פעם ראשונה שנדמה כי המדינה מנוהלת על ידי קבוצות עצמאיות של פקידים (טוב, עובדי ציבור) שאינם משתפים זה את זה בשיקוליהם ובודאי לא בהחלטותיהם.
אין לי כוונה להכניס את ראשי למחלוקת בין הקבוצות הללו, ולאחרונה גם ביניהן למבקר המדינה. אני רק תוהה האם כולם באמת כל כך חסרי דעה כפי שעולה מההחלטות החדשות לבקרים.

שר האוצר הכריז בקול תרועה רמה על הפחתת המע"מ בחצי אחוז. למה ? כי יש עודפי גביה ואפשר להיטיב עם הציבור - וגם לזכות בשבחים.
הרי זה נפלא, רק שרוב ההפחתה לא תגיע לכיסו של הציבור.
החישוב די פשוט : ככל שמדובר בקניה של פריטים קטנים ההפחתה של חצי אחוז נמדדת באגורות ואלה כבר לא קיימות כמה שנים. גם 5 אגורות כבר לא מטבע עובר לסוחר. אי אפשר להוריד את מחיר בקבוק השמן או ככר הלחם בשתיים שלש אגורות.
גם לא בול דואר, גם לא נסיעה עירונית באוטובוס.

אז יהיה מי שיטען בתמימות שזה נכון לפריט אחד אבל אפשר ואפשר להוריד מסך הקניה של מספר מוצרים.

אז גם כאן נדמה לי שיש טריק. ברשתות למיניהן וגם בחנויות פרטיות "שומרים על החוק" כלומר המחיר לפריט כפי שהוא מופיע על המדף או על המוצר כבר כולל את המע"מ. מסיבה זו הוא גם נרשם כך בקופה הרושמת. התוצאה היא שלא מחשבים את סך הכל הקניה נטו לפני מע"מ ואח"כ מוסיפים מע"מ על הסה"כ אלא מסכמים מחירי פריט שכבר כוללים מע"מ לכל פריט בנפרד - ושם כאמור לא ניתן לשנות את המחיר כי ההפרש קטן מדי. יש אמנם פתרון מיחשובי גם לזה אבל הוא לא אלגנטי ואני מסופק אם יבחרו להשתמש בו. ברוכים יהיו הצדיקים שיעשו כך.

עכשיו, אם החנות קונה 100 בקבוקי שמן, סך הכל החשבון שתקבל מהספק אכן ירד בשיעור ירידת המע"מ. אבל במכירה של בקבוק בודד לצרכן לא יהיה שינוי.. איפה ישאר ההפרש? בכיסו של המוכר כמובן.

יש אחרים שינצלו את ההזדמנות להעלות קצת את המחיר לפני מע"מ כך שהמחיר הכולל ישאר "יציב". חלקם בשקט, חלקם בקול רם. הגדיל לעשות עיתון הארץ שהזדרז לפרסם הודעה (צנועה כמובן) שהורדת המע"מ לא תפחית את מחיר העיתון אלא תשמש לאיזון העלויות ?! (או נוסח דומה).

נכון, אם תקנה מכונית, או דירה, או רהיטים אזי תהנה מן ההפחתה אם המחיר לא הועלה במקביל. אבל ברור ש"ההפסד" לאוצר בסך 2 מליארד שקל לשנה לא יגיע בשלמות לידי הצרכנים. רוצה לומר, ההפחתה לא תחולק בין כל תושבי המדינה אלא רק בין אלה המוכרים מוצרים זולים ואלה הרוכשים מוצרים יקרים.

ועכשיו הקבוצה השניה : זו החליטה על העלאה דרסטית של תעריפי המים כדי לממן פתוח של מקורות חדשים למים. אתעלם מהשאלה איפוא בדיוק הם היו ב -20 שנה האחרונות ואניח לרגע שהמצב אכן חמור. יש אמנם כסף לממן סגן שלישי בשכר בכל רשות מקומית, אבל אין כסף למים...

לא אתפלא אם העלאת מחיר המים למשפחה תאפיל על ההנחה שיקבלו במע"מ על הוצאות מחיה שוטפות.

אז אולי אפשר לוותר על הפחתת המע"מ שממילא לא תורגש ברוב הכיסים ולקחת את "עודף ההכנסות" המוצהר הזה לצורך פיתוח משק המים? ואם זה יותר מדי, אולי תעבירו חלק לרפואת שיניים לילדים בלי לחמוס את סל התרופות?

אני בטוח שיש עוד פתרונות יפים לא פחות, אבל הם מחייבים שיתוף פעולה וויתור על יחצנות פופוליסטית - אז זה לא יקרה, הכל ימשיך כרגיל.

רפואת שיניים לילדים ומה באמת מתחבא מאחורי הענין

בימים האחרונים הרוחות סוערות בגלל ההעברה (או המחטף) מתקציב התרופות לתקציב רפואת שיניים לילדים. יש כמובן דעות שונות, ואפילו החתמה על עצומות, כאשר כל קבוצת לחץ מעלה נימוקים רבים ומשכנעים למה דרכה יותר צודקת.

לא אכניס את ראשי למיטה החולה של השאלה מה חשוב יותר, תיקון סתימה או הצלת חיים. אינני יודע האם כשמדברים על תרופות מצילות חיים זה אכן המצב או שמדובר בדחיית המוות לחדשיים שלשה, יותר הארכת הסבל מאשר הארכת החיים.
גם אינני יודע אם הכוונה האמיתית של השר היתה לדאוג לבריאות השן או להסיר את נטל ההוצאה ממשפחות השייכות למגזר מאד מסויים.

אבל ענין אחד באמת מטריד אותי : במרבית המאמרים שהתפרסמו בנושא נכללה הקביעה כי לפחות בכל הנוגע למתגייסים לצבא הנטל נופל היום על צה"ל - בין 6 ל -12 סתימות לכל חייל מתגייס !!.

אם כך, אפשר היה לקחת את התקציב מצה"ל ולהעביר אותו לילדים, הרי ממילא בסופו של דבר הטיפול יבוצע על חשבון המדינה. נשמע הגיוני, לא כן ?

אלא מה, לקחת תקציב מצה"ל הרבה יותר קשה מעקירת שן. בנוסף, הרי מהלך כזה יעורר זעקה נוספת כלומר לוקחים תקציב שמיועד לטפל במי שמתגייס לצבא ומחלקים אותו גם לילדים שלא יתגייסו לצבא - היתכן ?

מה שמחזיר את הדיון לבעיה הישנה שאין לה פתרון - איך מחלקים את עוגת התקציב בין מגזרי אוכלוסיה שונים והאם ראוי להתחשב או להתעלם בענין כזה משאלת השירות בצבא.

ועוד הערה:
אז אולי הפתרון האמיתי הוא למשל לקחת את הכסף מטיפולי הפריון שעלותם מוטרפת לחלוטין ?
לא, אין בכך שלילה של זכותה של כל אשה ללדת (מענין שאף פעם לא מזכירים את זכותו של בן הזוג להיות אב בלי לחפש בת זוג אחרת...), יש בכך רק תיקון המעוות שקבע שזכות ללדת פירושו חובה שהציבור יממן זאת.

לפי ההגיון המעוות הזה שהתקבל בלחץ של שדולות כאלה ואחרות אם שוויון הזכויות פירושו חובה על המדינה/החברה/הציבור/משלם המסים הרי הוא מחייב אינספור תוצאות בלתי הגיוניות כמו " זכותו של כל אחד לבחור את צבע השיער משמעותה שחובה לממן לכל אחד הוצאות צביעת שיער" - הרי כל הקורא יצחק.
(אנא, אל תטרחו להסביר לי את ההבדל התהומי בין צבע שיער והורות. זו היתה דוגמה אקראית על דרך האבסורד)

נכון, שוויון זכויות הוא ענין ראוי - אסור למנוע מאחד מה שמותר לאחרים. (גם כאן יש אולי יוצאים צן הכלל אבל אתעלם מכך כרגע).
אבל האם זכותו של כל אחד ללמוד באוניברסיטה או להשתתף באולימפיאדה פירושה של דבר שחובה על האניברסיטה לקבל כל תלמיד בלי להתחשב בכישוריו או להעניק כרטיס משתתף באולימפיאדה בלי להתחשב בהישגים ?.

הזכות, שאינה בדיוק אוניברסלית, במקרה זה פירושה שאסור למנוע אשה מללדת (תגידו את זה לסינים...) - אבל המימוש בפועל אינו שווה ערך לזכות למימוש, כאן יש הבדלים בין בני האדם וטוב שכך אחרת העולם והחיים היו מאד משעממים.

טיול קצר ונחמד - מוזיאון ניסכו למוזיקה מכנית

אתמול היה מזג אויר נעים, נסענו לטיול של בוקר לעין הוד.

ביקרנו במוזיאון ניסכו (יותר אוסף ממוזיאון כי יש גם הדגמות) כדי להתפעל מעתיקות בנות 100 עד 300 שנה בתחום המוזיקה המכנית, בעיקר תיבות נגינה ופסנתרים מכניים.

הנוף נהדר, במיוחד אם מזג האויר מאפשר יציאה אל המרפסת הגדולה, שם אפשר גם לשתות קפה.

בעל המקום איש שיחה חביב.

המוצגים העלו חיוך של שמחה על שפתי. ראיתי דומים להם בתכנית האנטיקות של ה BBC אבל צפיה בטלביזיה לא מהנה כמו צפיה מקרוב במכשירים - והקשבה לנגינתם.

רצוי לתאם את הביקור לשעה בה נערכת הדגמה של נגינת המכשירים. הסיור המודגם אורך כ - 45 דקות. יש גם חנות ובה כמה עתיקות למכירה והרבה צעצועי ילדים עם תיבות נגינה פשוטות מודרניות.

אז הנה הכרטיס שלהם עם הפרטים :

אח"כ המשכנו עוד כמה ק"מ לכפר הערבי עין - חוד ושם סעדנו צהריים במסעדת הבית. שוב נוף מדהים ובאמצע השבוע המסעדה היתה כמעט ריקה, בלי רעש ובלי לחץ. אין תפריט, אז אפילו לא צריך להחליט מה להזמין. מביאים מה שבישלו (אפילו אם כל יום מבשלים בדיוק את אותם המאכלים, זה נחמד).

איך מעבירים הוצאה ללקוח או עמלה חדשה בשם אחר

לאחרונה יש הרבה נותני שירותים שרוצים את טובתי : הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, הכבלים, בזק בינלאומי ועוד ועוד.

כולם מציעים לי לשלוח את החשבונית החדשית ומסמכים אחרים בדואר אלקטרוני במקום בדואר ומפרטים את היתרונות בעבורי בנימוקים נרגשים ומשכנעים.

משום מה לא מזכירים שזו דרך נוחה בשבילם להסיר מעצמם - כלומר לחסוך, כלומר להגדיל רווח - את הוצאות ההדפסה, המעטפה והמשלוח. השיא הוא במקרים בהם היחצ"ן גם מסביר לי כי כך מצילים יערות גשם, ממש יפה שזה בראש דאגתם.

ואם הלקוח בכל זאת צריך את החשבונית או המסמך? אז שידפיס בעצמו, כמה זה כבר עולה לו...
אגב, לא ברור לי מה דין חשבונית שאדפיס בעצמי במחשב הביתי שלי. הרי אם הרשויות מכירות בה אוכל לערוך מחדש את המסמך ולהדפיס כל סכום שארצה.

האם הם מציעים לי להקטין את החיוב או העמלה במשהו כדי שאהנה גם אני מן החסכון שעזרתי להשיג ?
הצחקתם אותי.

מזל שעדיין משאירים בידי את הברירה להמשיך ולקבל מסמך מודפס. מענין מתי תיעלם האופציה הזאת.

למה הכוונה תיעלם ? נסו להשיג בבנק לאומי טפסים להפקדת שיק. הם נעלמו מן הדלפקים וכשביקשתי לקבל כמה הסבירו לי באריכות שהרבה יותר כדאי להשתמש במכשיר ההפקדה בקיר הסניף. ומה כשהגעתי והמכשיר לא עובד ? (כבר קרה לי פעמיים) אז תבוא למחרת שוב... נדרשתי למאמץ שכנוע רב כדי לקבל שני (2 !!) טפסים.
טוב, לפחות במקרה זה יש הפחתה של ממש בעמלת ההפקדה, אבל למה לא להשאיר את הברירה בידי ?

כך גם באיקאה - אין שקית חינם. אילו היו מוכרים רק שקית לשימוש רב פעמי הייתי מאמין בדאגה ליערות אבל מכיון שמוכרים גם שקיות רגילות בלא הגבלה ריח החיסכון עולה למרחוק. אז מילא, בעסק פרטי ולא מפוקח זו החלטה עסקית של ההנהלה. אבל רבים מאלה שנמנו לעיל מפוקחים ע"י הרשויות שגם קבעו את גובה התעריפים ו/או העמלות שמותר לגבות. אז שימו לב, זו העלאת תעריפים או עמלה נוספת בשם אחר.

וכדי לסבר את האוזן : נניח שתוספת העלות של משלוח מסמך חדשי של ויזה הוא רק 2 ש"ח (בודאי הרבה יותר) ונניח שמליון לקוחות כבר הסכימו למשלוח באימייל, אז מדובר ב 24 מליון שקל לשנה, לחלוטין לא זניח !!