כך הכריז אתמול אולמרט בטלביזיה. כמובן שכן היו מעטפות, רק לא הרשיעו את אולמרט בגינן. בחירה אומללה של הצהרה מול הציבור.
אבל לא באולמרט אני רוצה לעסוק אלא בבית המשפט.
ראשית, גילוי נאות: לא קראתי את 750 עמודי פסק הדין וככל הנראה גם לא אקרא אותם. מה שאני יודע על הפרשה ועל פסק הדין מבוסס על הדיווח בתקשורת ויתכן מאד שהקשר בין מה שקראתי לעובדות הוא רופף.
בהערת אגב, פסק דין בהיקף מלל כזה הוא דבר מופרך לחלוטין. מה אפשר לומר ב 750 עמודים שאי אפשר לומר ב 75 עמודים? זו רעה חולה של בתי המשפט בישראל ולעתים נדמה שהמטרה העיקרית של פסק הדין היא להתכסות מפני הפיכתו בערעור. למזלי, בעת לימודי בפקולטה למשפטים לא היו פסקי דין באורך כזה.
מה שמטריד אותי הוא הביסוס לכאורה של הזכוי על כך שלא הוכחה כוונה. איך בדיוק מוכיחים כוונה? הרי ברוב מכריע של המקרים לא מוצאים מסמך כתוב שבו הנאשם מעיד על כוונתו בעת שביצע את מעשיו. והנה, יש מקרים בהם על פי דין רשלנות חמורה נחשבת לכוונה. אני משוכנע שיש גם מקרים בהם רצף של מעשים חוזרים ונשנים צריך להיחשב לכוונה.
במקרה שלפנינו לא היה ספק שגבו במקרים רבים כפל השתתפות בעד הנסיעות של הנאשם. ככל הנראה גם אין ספק שבני משפחתו של הנאשם זכו בנסיעות חינם על חשבון עודף הגביה האמור. אלא מה, לא מצאו מסמך שחיבר הנאשם ובו יש הוראה לגביה כפולה או למימון נסיעות המשפחה מעודפי הגביה. היחידה שהיה ביכלתה להעיד האם הנאשם נתן את ההוראה הזאת סירבה להעיד.
למה בדיוק ציפה בית המשפט ? למסמך חתום ומתויק של הנאשם ? אולי גם עם אישור נוטריוני ? הרי זה צחוק.
והנה, לפי הפרסומים, הזכוי בנושא הנסיעות לא ניתן בגלל שלדעת בית המשפט אין פסול במעשה. אילו נפסק כך - מילא. הנימוק לזכוי היה שלא היתה עדות מוצקה מי נתן את ההוראה לממן את נסיעות בני המשפחה מחשבון העודפים.
אני בספק האם היה דיון בשאלה האם די בכך שהנאשם ידע כי משפחתו נוסעת בחינם כדי לראות בכך כוונה.
לדעתי, אם אכן (כפי הדיווח בתקשורת) היו 17 מקרים של מימון נסיעות משפחתיות יכול בית המשפט להשתמש במבחן האדם הסביר ולקבוע כי לא יתכן שהנאשם לא שם לב לכך שכל כך הרבה נסיעות של המשפחה לא השתקפו בחשבון הבנק שלו. נכון, הוא היה אדם עסוק בענינים חשובים. נכון, אולי אשתו ניהלה בדרך כלל את חשבון הבנק המשפחתי וכאילו מה היא מבינה בעניני הוצאות נסיעה?
להזכיר, בענין העסקה אסורה של עוזרות בית זרות התגבשה נורמה פסולה שרק הרעיה מבינה בענין ולא חלילה הבעל הבכיר שבכלל לא שם לב מי מנקה את הבית. אבל כאן מדובר בסכום כסף מצטבר ניכר וברצף נסיעות לאורך זמן .
מנגד, יצחק רבין ז"ל לא התכסה בטענה שהחשבון היה של אשתו. יחליט הקורא מה לדעתו הגישה הנכונה.
אני מבין למה הנאשם מיתמם, אני לא מבין למה בית המשפט נותן את ידו להיתממות הזאת ומבסס עליה הכרעה בדין במקום לתת משקל יתר לרצף ולהמשכיות של המעשים לאורך זמן, במיוחד כאשר אין ויכוח לגבי קיומה של הקופה המקבילה ומימון נסיעות המשפחה מתוכה. מה יותר קריטי? מי החליט על השיטה או מי השתמש ונהנה ממנה ?.
על כן אני מקווה מאד שהפרקליטות תמצא עוז לערער ושבית המשפט העליון יראה לנכון להבהיר מתי רצף מעשים עולה כדי ידיעה ומתי הידיעה שווה לכוונה.
ולמען האיזון : ההיכרות היחידה שלי עם פרקליט המדינה היא דרך הופעתו אתמול במסיבת העיתונאים. אינני יודע אם הוא רודף פרסום או רודף צדק וכמובן אינני יודע אם הוא "חיפש" את מר אולמרט מסיבה כזו או אחרת. אני רק יודע שלא הצליח להוציא מפיו 3 משפטים תקינים ברצף. יתכן שהוא פרקליט מעולה אבל תפקידו גם לייצג את הפרקליטות. לא ברור לי איך ולמה בחרו בו לתפקיד ייצוגי ולא ברור לי איך הוא מעז להפיע באופן עלוב כל כך במסיבת עיתונאים מיוזמתו. צריך גם שיקול דעת בתפקיד הזה ואם היה נרגש מדי היה צריך להימנע מהופעה. אם זו דרך ההופעה הרגילה שלו ואלה פני הפרקליטות, חבל שחלק ניכר משופטי ישראל מתמנים מתוך עובדי הפרקליטות.
